שמחה רבה אביב הגיע פסח בא
כמעט כל אחד, ובטח כל אחת, מגיע לפסח ברגשות מעורבים. הרבה דילמות. ניקיון כאסח, או רק להכשיר? את מי להזמין לליל סדר ובעיקר – את
כמעט כל אחד, ובטח כל אחת, מגיע לפסח ברגשות מעורבים. הרבה דילמות. ניקיון כאסח, או רק להכשיר? את מי להזמין לליל סדר ובעיקר – את
עד היום, אמי טוחנת ורוקחת עבורנו את ה"ראס אל חאנות", שהוא כמו סוד משפחתי שעובר מדור לדור, מחבר בין דורות, גשר בין ריחות לזיכרונות, בין
הוא בן למקימי חד נס, יזם נדל"ן בארץ ובחו"ל ושותף ב'חצר יהודייה – אתנחתא בין הכנרת לגולן', בצומת יהודייה. נושם יזמות וערכים. היה חלק משמעותי
אני אישה של קפה, כולם יודעים. בשבילי, בית קפה הוא חוויה. הוא אירוע. הוא מקום מפגש. מקום לשבת, לעבוד, להרהר. אז מה קרה בפעם ההיא?
היא הייתה מורה לקולנוע ועסקה גם בתרפיה בצילום. כשנתקעה בלי שמלה לברית של התינוק שלה, החליטה להקים את "גמלא" – בוטיק נשי בגולן, שנפתח השבוע.
בסדר, בסדר. האיש לקח את הסטאלבנד, פתח את הסתימה במקלחת, גבגבנו את כל המים והיה כלא היה. אבל היה. התחלתי לחשוב – מה זה באמת
לארגן "שידוך", או היכרות, זה קצת טריקי: ומה אם זה לא יצליח? אבל כשזה כן מצליח, אין לתאר את תחושת הסיפוק. השבוע היינו בחתונה, שילדיי
"ונהפוך הוא" הוא לא רק חלק מסיפור המגילה. זהו מסר משמעותי שמלווה אותנו בחיים – היכולת לראות שהכול יכול להשתנות ברגע. לזכור לחיות את הרגע
היא מנהלת את "מרכז צעירים" קצרין, משקיעה את הנשמה בקהילה ואוהבת את כל הספרים של קריסטין הרמל. קפה? עם רחל המשוררת. האורחת שלנו לשבת היא
נערכנו לשבת כראוי: הכנתי חמין (יצא פצצה) וסיר של ג'חנונים (נהדר). הבית התמלא ריחות של שבת חורפית במיוחד ורק השמש הזאת, משביתת-השמחות, לא שיתפה פעולה
ברור. לכולם יש דעה על הכול ולכולם דחוף להגיד אותה, גם אם זה ממש לא לכתובת הנכונה. שיחת-קוטראי עם קופאית השבוע, באחת מחנויות הסטוק, עמדתי
