סם באום עלה לארץ מאנגליה והתגייס לנח"ל. רבקה עלתה גם היא מאנגליה ממניעי ציוניים. בארץ נפגשו, התאהבו אחד בשני וביין. זה נגמר ביקב בוטיק בשעל,
הוא דור שני לחקלאים "והדור השלישי כבר נראה באופק…". שותף בעסק המשפחתי "משק רם". היה שמח לשבת לפחות עוד פעם אחת לקפה עם סבא שלו
האזכרה של סבא שלי חלה השבוע, בסמיכות לט"ו בשבט. עברו כבר הרבה שנים מאז שאין לי סבים וסבתות, אבל הזיכרונות מהם עדיין חיים אצלי, מחזירים
זוג אחד בסופרמרקט זיהה אותי. מהעיתון. מהטור. מתברר שהיא אופה את המתכונים שלי, רק משנה אותם, פה ושם… זה משמח ומרגש אותי וממלא לי את
היא מורה לחינוך מיוחד בביה"ס "מול גלעד". "העבודה עם התלמידים מאוד משמעותית עבורי ואני גאה בתהליך הצמיחה שאני רואה אצלם". אה, והיא גם מורה לנהיגה.
מה נחשב ליותר הצלחה: אישה עצמאית שמחזיקה קריירה ונמצאת פחות בבית? או אישה יושבת בית, שמגדלת את הילדים-אוכל-שיעורי בית וכד'? סיפור שהתחיל ברכבת ונגמר בהרהורים
לפני הכול, היא אימא בחינוך ביתי. דולה. מדריכת היפנוברתינג – הכנה ללידה. מלווה להורות ראשונית, על פי עקרון הרצף. "זו שליחות עצומה לחבר בין שמים
טוי הוא החבר החדש שלי. כלב מתוק שקיבלתי מהמשפחה ליום ההולדת. תמיד רציתי. אם לדייק: תמיד אמרתי שאני רוצה. אכן, במעמד המסירה, נרשמו היסטריה והלם
היא קונדיטורית, בעלת "לוריה – קונדיטוריה ארץ ישראלית". "דגדג לי באצבעות לגעת בבצק, לאפות ואז הבנתי שמצאתי אהבה חדשה". זה והטבע הגולני. האורחת שלנו לשבת
בחנוכה, הלכתי עם המתבגרת להצגה ב"יד שטרית". רגע לפני שאנחנו יוצאות, המתבגר צחקק עלינו: "להצגה? מה, אתן זקנות?". כשהגענו, ראינו שבאמת רוב הקהל מבוגר מאוד,
המחשבה על החטופים ובני משפחותיהם היא קשה מנשוא. אך יחד עם זאת, אי אפשר לעצור את החיים והשגרה חייבת להימשך, כדי שלא תיפול רוחנו השבוע,
הוא נולד ביפו ובגיל שלוש ההורים עלו להקים את קצרין. היה (עם משפחתו) הבעלים של "פרנצ'וק" המיתולוגי. עבר להוראה, מגדל מטע זיתים, מפיק שמן ויש
דווקא בימי המלחמה, כשאין תנועה תיירותית, יזמים צעירים בגולן, דור ההמשך, פותחים עסקים חדשים (הסעדה) ואומרים: אנחנו כאן כדי להישאר. זאת תמונת ניצחון הגולן, תמיד
דווקא בימי המלחמה, כשאין תנועה תיירותית, יזמים צעירים בגולן, דור ההמשך, פותחים עסקים חדשים (הסעדה) ואומרים: אנחנו כאן כדי להישאר. זאת תמונת ניצחון הגולן, תמיד
