קרה לכם פעם שהתבוננתם מהצד, רגע גדול התרחש סביבכם, ובלב עלתה השאלה: איפה אני בתוך כל זה? יש רגעים כאלה. משהו גדול קורה, כל העם

למה התורה, שידועה בקמצנותה במילים, מאריכה כאן כל כך בקורבנות הנשיאים, עם אותו טקסט בדיוק, למעט שמו של הנשיא? יש משהו מסקרן כמעט בכל שנה

הייתכן כי סמיכות הפרשיות והזמנים בין המדבר, סיני, ירושלים, הגלות, השיבה, אינה מקרית, אלא תנועה מתמשכת, חוליות בסיפור אחד, עמוק ומקיף? בכל שנה, כשפרשת "במדבר"

נדמה שהגענו אל עידן מוזר שבו אנו עובדים קשה כדי לנוח, ובכל זאת, המנוחה נשארת רחוקה. פרשת "בהר" מציעה פתרון קדום לאתגר המודרני הזה, דרך

בסופה של פרשת "אמור" מופיעה דרמה חריגה: "וַיֵּצֵא בֶן־אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶן־אִישׁ מִצְרִי… וַיָּקֹב אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל", (ויקרא כ"ד). התורה מפרטת מיהו המקלל, אך לא

כשמגיעים אל הפסוק הזה בפרשת "קדושים" – "ואהבת לרעך כמוך אני ה'", הלב מרגיש שהוא שונה. כמו משפט קצר הנראה תמים, אך טעון בכל עוצמתה

בעידן של ביקורת מואצת ברשת, קל להצביע על אחרים וקשה להתבונן פנימה. מפרשתנו, מתמיכת משה באהרון, לומדים בזכות מי יורדת השכינה: שְׁכִינָה יורדת כאשר ביקורת

הבעל שם טוב לימד שדחיינות היא אחת התחבולות המתוחכמות ביותר של היצר. הוא לא יפתה אותך לעבירה, אלא פשוט ילחש: "מחר… לא עכשיו… עוד מעט…"

האל"ף הקטנה במילה האשונה של חומש "ויקרא" מלמדת על מידת הענווה העצומה של משה רבנו. ענווה אינה קטנוּת, או חוסר ערך, אלא גדלות הנשמה. קריאה

נבואות הגאולה והמציאות הנסית – בין פרשת "פקודי" לראש חודש ניסן. המשכן אינו רק מקום גשמי להשראת שכינה, אלא ביטוי להתגלות השכינה בתוך לבו של

בפרשת "כי תישא" ובמגילת אסתר, מתגלים שני משברים מכוננים: חטא העגל וגזירת המן. כאשר אנו מתמודדים עם רגעי קושי ושבר, עלינו לזכור: לא עצם הנפילה

פרשת "זכור" מצווה עלינו לזכור את אשר עשה לנו עמלק ולמחות את זכרו, אך היא גם מחייבת אותנו לשאלה מהותית: האם אנו יודעים לזהות אותו

כשם שעובד זקוק להבנה של סביבת העבודה והתנאים, לפני שהוא מתחיל במלאכתו, כך גם עם ישראל נדרש תחילה לבסס חברה מתוקנת בין אדם לחברו ורק

רבים טועים לחשוב שהעם היהודי "נעלה" מעצם היותו עם נבחר, אך היהדות מעולם לא דגלה בעליונות ריקה. הקדושה היהודית היא למעשה משימה מתמשכת, תוצאה של

כולם היו בטוחים שהמהפכה הגדולה תגיע מבפנים. עם ישראל, שזה עתה יצא ממצרים, חווה את הנסים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית – עשר המכות, קריעת ים