בתקופה האחרונה, בעיקר בגלל המלחמה המתנהלת בין סביבת ראש הממשלה לבין הרשות השופטת, מופנה זרקור מאוד גדול ובוהק על הרשות השופטת והציבור נחשף להתנהלות מאוד לא ברורה של רשות שאמורה להיות צחה וטהורה
ישבתי וחשבתי איך ומאיפה אפשר לגשת לנושא הזה? אולי מפרשיות ראש הממשלה, אולי מההחלטה לשחרר את השוטר מפרשת סלומון טקה, או אולי מההחלטה התמוהה של דובר צה"ל להוציא הודעה שאין בכוונת גורמי המשפט הצבאיים להעמיד לדין את לוחם גולני שירה במחבל חמאס, או אולי בשיחה שהייתה לי עם אישה שלדבריה טחנות הצדק עשו לה ולמשפחתה עוול שלא יתואר, אני באמת לא יודע.
מה שאני כן יודע, וכל הדוגמאות למעלה רק מבהירות את זה, הוא שמערכת המשפט הפכה להיות גורם מרכזי ואולי אף יותר מדי מרכזי בהתנהלות המדינה.
רק להזכיר: השלטון במדינת ישראל מורכב משלושה גופים מרכזיים – רשות מחוקקת, רשות שופטת ורשות מבצעת.
הרשות המחוקקת הנה הכנסת. היא האחראית לקביעת אמות המידה העקרוניות על פיהם תתנהל המדינה.
הרשות המבצעת הנה הממשלה וגופי השלטון הכפופים לה. הם האחראים לבצע את הניהול של המדינה לאור החוקים והכללים שנקבעו בכנסת ולאור החלטת הציבור.
הרשות השופטת, כמובן אלו בתי המשפט, האחראים לוודא ולאכוף את שלטון החוק על האזרחים ולבטא את החוקים במקרים מחיי היום-יום. בארצות הברית, ישנו גוף משפטי מיוחד האמון על פסילת חוקים שנקבעו על ידי הרשות המחוקקת. במדינת ישראל, בג"ץ לקח על עצמו את האחריות להחליט איזה חוק הוא תקין ואיזה לא. כיום, הרבה חוקים נעצרים כבר במשרדי הכנסת, על ידי יועצים משפטיים, בטענות כאלה ואחרות, על אי עמידה בחוקי יסוד, או במשפט הבין-לאומי ועוד.
בתקופה האחרונה, בעיקר בגלל המלחמה המתנהלת בין סביבת ראש הממשלה לבין הרשות השופטת, מופנה זרקור מאוד גדול ובוהק על הרשות השופטת והציבור נחשף להתנהלות מאוד לא ברורה של רשות שאמורה להיות צחה וטהורה.
הפתרון הקל
כבר בתורה, נכתב: "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" ו"צדק צדק תרדוף". אך דווקא ברשות השופטת, אנו מוצאים הליכי מינוי בעייתיים ובשם הניסיון לשמור על טהרת בית המשפט ועצמאותו, ישנם נהלים וסייגים רבים בכל הנוגע לטיפול בשופטים שסרחו.
בנוסף, היום, בעקבות עומס עצום על מערכת המשפט, רבים כתבי האישום שנגמרים בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. כמו כן, בגלל העומס בבתי הכלא, במקרים מסוימים נשלחים עבריינים להסתובב ברחובה של עיר ומסוכנותם לציבור לא נלקחת בחשבון עד הסוף וכבר היינו עדים למקרים בהם עבריין, שנשלח למאסר בית, ביצע עבירה נוספת ואף לעתים עבירה חמורה.
יצא לי להיתקל ברשות השופטת כמה פעמים וכן לקרוא מספר פסקי דין וגיליתי, לצערי, כי מערכת המשפט מעדיפה לעתים ללכת על הפתרון הקל ולא להאריך בדיונים לעומקם של דברים ולעתים, במצבים כאלה, דווקא החלש הוא שסובל. אותו אחד, שאין לו עורך דין באלפי שקלים, מוצא את עצמו לא מסופק מהחלטת השופט ואין לו למי לפנות עם זה.
לדעתי, יש לטפל בהקדם בנושא העומס על ערכאות המשפט ולא רק באמצעות תחליפי שיפוט, אלא בהגדלת היצע השופטים וקביעת לוחות זמנים סבירים לטיפול בקובלנה משפטית וכמובן, יש לבצע מדידת שביעות רצון של הציבור משופטים ולטפל בכאלה שעושים כבתוך שלהם בהיכל.
בעניין גבולות השיפוט, אין ספק שישנה חריגה משמעותית של הרשות השופטת מסמכותה בכל הנוגע לחקיקה. הרי הגוף השופט אמור לעבוד על פי חוקים שנקבעים על ידי הרשות המחוקקת ולא לקבוע את החוקים לעצמו. על כן, יש צורך להחזיר את גופי המשפט למקומם הטבעי והוא להתעסק בשפיטה לאור החוקים הקיימים. כמו כן, כל עוד במדינת ישראל אין חוקה ואין בית דין לחוקי יסוד, ישנה בעייתיות קשה בהתעסקות בג"ץ בחוקים ובהחלטתו מהן גבולות החקיקה.
שבת שלום
