מלפנים – הים. מאחור – מצרים רודפים. הרגע הזה, שבו בני ישראל עומדים על שפת הים, רואים את הנס הגדול מתרחש לנגד עיניהם ופורצים בשירה – הוא רגע מכונן בהיסטוריה היהודית
הרגע הזה, שבו בני ישראל עומדים על שפת הים, רואים את הנס הגדול מתרחש לנגד עיניהם ופורצים בשירה – הוא רגע מכונן בהיסטוריה היהודית. אך התורה משתמשת בלשון מפתיעה: "אז ישיר משה ובני ישראל" – מדוע "ישיר" בלשון עתיד?
רש"י מציין כאן דבר מופלא: "מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה". כיצד שירה זו מתקשרת לתחיית המתים? מהו הכוח החבוי במילים הללו שמסוגל להקים חיים חדשים מתוך השבר?
השירה ביהדות איננה רק ביטוי לרגש, אלא כוח ממשי שמחבר בין העולמות. הרמב"ן מסביר ששירה אינה נאמרת על כל נס, אלא רק כאשר מתגלה שלמות עמוקה, כשהכול מתבהר ומתחבר לתמונה שלמה.
המהר"ל מוסיף ששירה היא ביטוי להבנה שהכול טוב מוחלט. רק כאשר אדם מסוגל לראות את יד ה' גם בתוך הקושי, כאשר הוא קולט שהכול מוביל לתכלית גבוהה יותר – השירה מתפרצת.
וזה בדיוק מה שקרה בקריעת ים סוף: העם הבין שהשעבוד, הסבל, החושך – היו כולם חלק מהמסע אל הגאולה. הם ראו את התמונה הגדולה ואז השירה פרצה מאליה.
רגע של הארה
אבל מה הקשר בין השירה לתחיית המתים?
ה"שם משמואל" מסביר שהתחייה אינה רק חזרה פיזית של הגוף, אלא חידוש הרוח והתודעה. יש רגעים שבהם אדם "מת" מבחינה רוחנית – הוא מרגיש אבוד, שבור, חסר תקווה. אבל אז מגיע רגע של הארה, שבו הכול מתבהר. ברגע הזה, הוא מתחדש, הוא "קם לתחייה".
זה בדיוק מה שקרה בקריעת ים סוף: רגע שבו העם הבין את הסיפור כולו והייאוש הפך לאמונה.
לכן רש"י מדייק: "אז ישיר" ולא "אז שר" – בעתיד תהיה שירה נוספת. כאשר יבוא המשיח ונראה איך כל ההיסטוריה הובילה אותנו אל הגאולה, נשיר שוב את אותה שירה.
הזוהר הקדוש מגלה שהעולם כולו נברא מתוך שירה. "בדבר ה' שמים נעשו" – המילים האלוקיות שהדהדו בבריאה היו שירה עליונה.
המגיד ממזריטש מבאר כי השירה היא הכלי שמאפשר לאדם להינתק ממגבלות העולם הזה ולהתחבר לעולם הרוחני. היא הכוח המחיה את היקום, ובלעדיה, המציאות אינה מתקיימת.
השירה מחיה
מסופר על הבעל שם טוב שפעם הגיע לכפר קטן ושמע על יהודי חולה, רגליו כבר בעולם הבא. הרופאים התייאשו, המשפחה כבר ישבה סביבו בבכי.
הבעל שם טוב נכנס לביתו וביקש מכל הנוכחים להתחיל לשיר ניגון של שמחה. בתחילה, כולם הסתכלו עליו בפליאה – איך אפשר לשיר כאשר המוות קרוב כל כך? אך מתוך יראת כבוד, החלו לזמר בלחש.
לאט לאט, הקול גבר, והלבבות נפתחו. לפתע, עיניו של החולה נפקחו, צבע שב ללחייו, וכוחו החל לחזור. הרופאים לא האמינו.
הבעל שם טוב חייך ואמר: "השירה מחיה. כשאדם שר, הוא מקשר את עצמו לחיים, לאמונה, להשגחה העליונה – ואז גם הגוף מתעורר לחיים".
יש אנשים שהחיים שלהם עצמם הם שירה – שירה של נתינה, מסירות ואהבת עם ישראל.
מאיר
מאיר אלקיים ז"ל, שהיה יושב ראש המועצה הדתית בקצרין, חי כך. הוא הקדיש את חייו למען התורה, הקהילה והציבור והשאיר אחריו הד עמוק של עשייה.
בדיוק כפי שעם ישראל עומד על שפת ים סוף ושר מתוך הבנה שהמסע עוד נמשך, כך גם שירת חייו של אדם טוב אינה נגמרת, אלא ממשיכה להדהד בלבבות של כל מי שהכירו.
מה אנו לוקחים לחיים שלנו?
כמה פעמים בחיים אנחנו חווים "קריעת ים סוף" אישית? רגעים שבהם נדמה לנו שאין מוצא, שהכול אבוד – ואז, ברגע אחד, הכול מתהפך?
שבת "בשלח" אינה רק שבת שירה בגלל המאורע ההיסטורי של קריעת ים סוף. היא הזמנה אישית לכל אחד מאתנו להפוך את חייו לשירה, לראות את התמונה הגדולה, להאמין גם כשקשה ולדעת שבסוף – השירה תנצח.
שבת שלום
