במסגרת השיעורים בלמידה מרחוק, בתכנית שיר עברי, שמענו את השיר "חי", שכתב אהוד מנור. בשיר נאמר "שתי עיניי עוד נישאות לאור". עם ישראל חי בזכות התקווה לימים טובים יותר
במסגרת השיעורים בלמידה מרחוק, בתכנית שיר עברי, שמענו את השיר "חי", שכתב אהוד מנור. בשיר נאמר "שתי עיניי עוד נישאות לאור". עם ישראל חי בזכות התקווה לימים טובים יותר, שהרי "טוב שלא אבדה עוד התקווה". מה שמחזק את העם שלנו ממשיך ו"עובר כמזמור מדור לדור, כמעיין מאז ועד עולם", במשך 2000 שנות גלות תמיד ראינו שבשמים "עמוד האש עוד קם", אלוהים מלווה את העם שלנו ומדריך אותו. כיחידים, אנו דוגלים כדברי אהוד מנור ל"אפרוש ידיי לידידיי אשר מעבר ים, לכל אורחיי ולבניי המבקשים לחזור". בזכות היותנו "ביחד" יחזרו אלינו החטופים כולם. הילדים סיפרו שהם נפגשים במרחב המוגן בכל יישוב, כדי להיות ביחד לשחק, לרקוד ולשיר. תעשו הכול שהילדים יפגשו עם חברים.
הילדים שיתפו בעשייה של היישוב שלהם למען החיילים, גיוס בגדים, הכנת ארוחות ועוד. סיפרו ששמעו את החיילים ביישוב ובבסיסים שרים ושרנו ביחד שירים שמחזקים את נפשנו כמו "שיר תקווה", "שבט אחים", "קטן עלינו" "עם ישראל חי", "ביחד" ועוד.
בקהלת א', ט'-י', כתוב: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵינוּ". הילדים שלנו שמעו על מלחמות ישראל. שרו מזה שנים את "נולדתי לשלום", שעוזי חיטמן כתב אחרי חתימת ההסכם עם מצרים. המצב הנוכחי קשה, אין ספק. כואב ומפחיד. עם זאת להיות עם חי, זה להיות עם שעושה למען הזולת ולמען עצמו. הילדים דורשים שגרה. למען בריאות נפשותיהם, עזרו להם להיות שותפים ללמידה מרחוק, למפגשים עם המחנכות והמורים המקצועיים ביישובים. הפכו את המילים "שגרה" ותקבלו "הרגש". בכל שגרה אנו שומרים על המצב המנטלי שלנו. בריאות הנפש מקורה בשגרת היום-יום, בעשייה משמעותית וראייה עתידית טובה יותר ומלאה באור ואהבה. כי כשאדם מרגיש אור ואהבה, מעורבות בעשייה ומשמעותי, הוא מרגיש חי.
בשיר "זה קטן עלינו", הזכרנו כמה מהכללים לחיזוק הנפש: "בית חם, ובו כולם אומרים שלום" – להקפיד על חיבוק ומבט בעיניים לפחות פעם ביום. "מול כל מכשול וכל חידה, עוד תקוותינו לא אבדה" – נמשיך לקוות לשלום ולזמנים שקטים ונסכם "עברנו הכול, נעבור גם את זה" – נמשיך בעשייה משותפת, בלמידה משותפת, בחיבוק של עם שיודע להיות ביחד.
- למען הסר ספק, ד"ר מרום אינה עוסקת ברפואה
