ביום האישה, בפרהסיה הציבורית, באות לידי ביטוי נשים מצליחות, משפיעות, נשים מועצמות ומעצימות. הייתי רוצה לתת את הבמה דווקא לנשים עם מסירות נפש גדולה, כאלה שלא מספיק מהללים אותן ואומרים להן תודה והן ראויות לה. זה בשבילי יום האישה
ב מסגרת אירועי יום האישה, או יותר נכון חודש האישה, החלטתי ללכת לשמוע כמה הרצאות שהיו באזור. ראשונה הייתה יאנה דרום, שמעבירה מופע הרצאה נהדר על איך מייצרים שמחה בחיים. היא החלימה מהסרטן, הוציאה ספר. יש לה רשת אופנה למחלימות, היא גם אושיית רשת והחליטה שהיא רוצה לעמוד על במות ולתת השראה וכלים לחיים.
אחר כך, הייתי בהרצאה של מרסל מוסרי ועדי שילון. מרסל היא סיפור יפה של אישה צעירה שעבדה כפקידה, התחילה לכתוב סיפורים ברשת, הקהל עף עליה ואז היא הוציא ספר והפכה לבעלת טור ב"מעריב" ואז כתבה עוד שלושה ספרים שהפכו לרבי-מכר והיא ממשיכה לכתוב.
השבוע הלכתי לשמוע את קרן אגם, שהתחילה כבלוגרית אפייה והפכה גם לאושיית רשת עם שני ספרי בישול ותכנית טלוויזיה ופרסומת מהלכת ללייף סטייל ולחיים הטובים.
למה הלכתי להרצאות האלו? אני אוהבת הרצאות עם השראה וזה כיף שדואגים לנו לתרבות ותוכן בגולן ובצפון בכלל, וגם כי הייתי סקרנית לשמוע את הסיפורים וזה היה קרוב לבית והמחיר היה סמלי וגם עניין אותי הפן המקצועי – איך הן מגישות את ההרצאות שלהן.
את הסיכומים אשאיר לעצמי. אני יכולה לשתף, שאצל יאנה דרום, היה לי ממש כיף, כי היא מצחיקה ומשוחררת ויש לה סטייל ולקחתי כמה תובנות. מרסל מוסרי היא די חלומה של כל סופרת בארון, להצליח ככה ברשת, לגרום לכל כך הרבה אנשים לרצות לקרוא את מה שאת כותבת, בלי ללמוד ספרות, בלי סדנאות כתיבה, ככה מהבטן. זה וואו בעיני. קרן היא סיפור של מישהי שלא מצאה את המקום שלה בחיים ואוּפס… יום אחד חברה פתחה לה בלוג אפייה ואופס… למחרת הפכה לאושיה ואחרי שנים של חובות וקשיים כלכליים, היא הפכה להצלחה גדולה ברשתות, שיתופי פעולה ועוד.
ראויות להערכה
בלילה, כשחזרתי מההרצאה, ישבתי עם הקפה שלי בשולחן העגול שלנו במטבח וחשבתי על יום האישה, על נשים עוצמתיות וחזקות שהן השראה. חשבתי לעצמי גם על הכוח של הרשתות להפוך נשים למשפיעניות, למובילות דעה ואם זהו המסר שצריך לעבור ביום האישה. אל תבינו אותי לא נכון, הייתי מוכנה לעשות הרבה כדי להיות אושיה כמותן, עם כוח השפעה. אבל באותה נשימה, חשבתי על חברה שלי, שעובדת כמזכירה בארגון גדול, עם חזון של מנהיגות ועשייה של דברים גדולים. ברגע של חולשה, היא סיפרה לי שהיא עובדת מאוד קשה והארגון לא יכול היה להתקיים בלי העבודה שלה ושל המזכירות האחרות. אבל פעמים רבות, היא מרגישה שלא מעריכים מספיק. היא עובדת במשרד קטן, ישן ומוזנח, בזמן שהמנהל שלה יושב בלשכה מעוצבת ומשופצת להפליא. אצלה במשרד הקירות מתקלפים, החדר קטן, צפוף ולא מזמין. את אף אחד זה לא באמת מעניין והמנהל אפילו לא אומר לה בוקר טוב, כשהוא עובר במסדרון.
זה חידד אצלי את המחשבות על המהות שצריכה להיות ליום האישה, אם בכלל צריך שיהיה יום שכזה. זה צריך להיות יום שמחזק נשים במקומות שלא מספיק מחזקים ומעריכים אותן. זה אמור להיות יום הצדעה לכל הנשים שעובדות קשה ומלהטטות בין בית לעבודה, אלו שלמדו שנים, תוך כדי גידול ילדים, נשות אנשי הקבע והמילואים. יום לכל הנשים שעוסקות בחסד בהתנדבות. לנשות חינוך, נשים מנהיגות ועוד כל מיני… שתדעו שאני עפה על הבלוגריות שמצליחות, ואני תמיד שמחה לשמוע סיפורי השראה והצלחה. אבל הן מקבלות מספיק אהדה ותמורה מקהל העוקבים שלהן ומשיתופי הפעולה. ביום האישה, הייתי רוצה לתת את הבמה דווקא לנשים עם מסירות נפש גדולה, כאלה שלא מספיק מהללים אותן ואומרים להן תודה והן ראויות לה. זה בשבילי יום האישה.
רגע לפני פורים, מתכון לאזני המן שלי
המצרכים:
200 גר חמאה רכה, או חמאת קוקוס
1/4 כוס סוכר
1/2 כוס מים רותחים
1/4 כוס שמן
מעט תמצית וניל
גרידת תפוז, אם אוהבים
4 כוסות קמח
שקית אבקת אפייה
ההכנה:
לשים לבצק רך ונעים, מרדדים על משטח מקומח, קורצים עיגולים, ממלאים במה שמתחשק: תמרים, ריבה, פרג, שוקולד, חלווה, או מה שעולה בדעתכם. יוצרים אוזניים ואופים עד להשחמה קלה.
