איזה כיף היה בחתונה של הבן. כבר עבר איזה זמן, אבל אני עוד מנסה להיות על האדים. כל השבוע ההוא, התנתקתי מהכול והתמסרתי נטו לשמחה. איזה אושר
איזה כיף היה לי בחתונת הבן שלי וכלתו אהובה. לשבוע אחד, התנתקתי מכל צרות העולם והארץ. לא שמעתי חדשות, לא קראתי עיתונים והתמסרתי רק לשמחה. עד השבוע ההוא, הייתי מודאגת מהמצב. הוא היה במילואים וחששתי שבדיוק ביום החתונה תיפתח המלחמה בצפון וכל מיני דאגות, שנראה כאילו אין לנו שליטה עליהן, אבל השתדלתי להסיר מעליי ולהתמקד בשמחה. ברגע שהוא חזר מעזה, עשיתי סוויץ' בראש וידעתי שיהיה מושלם ובאמת הייתה שמחה גדולה וחתונה מרגשת ושמחתי ורקדתי וזה הרגיש כל כך כיף ומשמעותי בימים אלו.
לראשונה בחיי, הייתי אצל מאפרת ומסרקת, חוץ מההיא ביום החתונה שלי. חברה שסיפרתי לה שאף פעם לא הייתי אצל מאפרת קצת צחקקה: באיזה עולם את חיה? שאלה. טוב, נו, יש לי יופי טבעי, אני לא צריכה מאפרת לאירועים. תשובתי לא סיפקה אותה. אבל כל אחד והאופי שלו, גם בענייני טיפוח ואיפור. העיקר שהייתה חתונה נהדרת ושמחה.
אבל הבאסה באירועים שכאלה, שמצפים להם הרבה זמן ומתכוננים כל כך ומשקיעים בשמלה, באיפור, במעצבת ואחרי שבוע, בוםםםם! כל המתח וההתרגשות נעלמים וחוזרים לשגרה. נכון שנשאר הזיכרון מהאירוע היפה ויש תמונות, אבל יש מין ריקנות כזאת. אצלי, כמה לילות אחרי החתונה, עוד חלמתי שאני מאחרת לחתונה וחלמתי על כל מה שאני צריכה לעשות לקראת שבת-חתן. היו לי חלומות מוזרים, למרות שהחתונה כבר עברה וגם שבת-חתן…
ואז, ביום חמישי שאחרֵי, פתאום הבית כולו התרוקן. החתן והכלה עזבו את הקן ונסעו לשבת לצד השני. הבכורה חזרה למרכז. שני המתבגרים יצאו לטיול נוער ואני והאיש נשארנו לבד לשבת. ברגע הראשון, אפילו לא התחשק לי לבשל לשניים וקצת קיטרתי שנשארנו לבד, אבל אחרי שנשמתי קצת ונרגעתי, הבנתי שעם ארבעה ילדים, זה מה שהולך להיות מעכשיו – נישאר מדי פעם לבד.
הייתי צריכה לחשוב על זה קודם, אולי הייתי דואגת לעשרה ילדים… אבל למרות השקט הזה שנוצר, הייתה לנו שבת זוגית נחמדה, נחנו, אכלנו, נזכרנו בשבתות שלנו כזוג צעיר. שנינו סיימנו ספר וגילינו שלפעמים השקט הזה הוא גם בסדר, אבל אני מצפה ממש לבואם של כל הילדים השבת ולעוד שמחות ואירועים, כי שמחות עושות טוב בלב, כיף וטוב וחשוב וזו גם מצווה להיות בשמחה.
