היא מטפלת באמצעות סוסים, אבל כבר ארבעה חודשים מגויסת למילואים. בעלה וגיסה הם הבעלים של מבשלת הבירה "פס מבשלת ופאב", שנסגרה במלחמה ונפתחה שוב. האורחת שלנו לשבת היא גל פוגל פס, מגשור
קצת על עצמך
"גל פוגל פס, נשואה לאור, הורים לשניים וכלב. רוי בן ארבע וחצי ומיה בת שנה וחודשיים".
עיסוק
"מטפלת באמצעות סוסים, אבל כבר ארבעה חודשים מגויסת למילואים בתפקיד קצינת התנהגות אוכלוסייה בפיקוד העורף ותוך כדי זה, גם לומדת הדרכת הורים. מג'נגלת בין הכובעים – אימא, חברה, בת זוג, אשת מילואימניק. בנוסף, מנסה לאזן בין הקונפליקטים, תחושת ההחמצה, האשמה לבין הכרת התודה וניצול מעט הזמן שיש להיות ביחד".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי בכפר סבא. את אור הכרתי בפסטיבל בגינוסר. לפני 11 שנה הגעתי בעקבותיו לגשור.
"בשנת 2012, אור פתח יחד עם אחיו חגי את מבשלת הבירה 'פס מבשלת ופאב', בקיבוץ גשור. אנחנו מייצרים חמישה סוגי בירות: חיטה, לאגר, לאגר בהירה, פורטר ואֵייל חזק, שנמכרות במקום וגם למסעדות באזור ובאירועים. עושים סיורים, אירועים, הרצאות, סדנאות, הופעות במה פתוחה ואפילו שתי חתונות היו אצלנו, אחת מהן היא החתונה שלנו!".
איך נראה יום שישי שלך?
"בדרך כלל, ימי שישי הם זמן האיכות שלי עם עצמי, כושר, או מפגש עם חברה. לפני המלחמה, אחרי שהילדים היו חוזרים מהגנים, היינו הולכים יחד לבית הבירה, לאכול חומוס ולשתות בירה. יש שם אווירה כיפית של יום שישי. אבל מאז המלחמה, ימי שישי השתנו. בית הבירה נסגר והרגשנו שנעלם לנו חלק מהווי המשפחתי שלנו. בשבועות האחרונים, פתחנו מחדש ורוי, הבן שלנו, כל כך שמח כשהוא שמע את הבשורה. זו מין תחושה של חזרה לשגרה המוכרת לנו".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"מה שחמותי איילה מבשלת. מודה ומתוודה, משפחת פס היא משפחה של בשלנים ורשימת התבשילים ארוכה. בין השאר, אני אוהבת את מרק הקובה, תבשיל בשר עם פירות מיובשים וערמונים ועוד".
זיכרון ילדות משבת
"משפט אחד שאבא שלי תמיד היה אומר, שחקוק לי עד היום: יום שישי הוא קודש משפחתי, לא משנה מה, ארוחת שישי זה בחיק המשפחה. ביום שישי, אני והאחים שלי היינו עוזרים בהכנות ומתחרים מי עוזר יותר".
המלצה על ספר
"סיפורי חיות – ספר עם קלפים של חיות וכל חיה היא שיעור בחיים. ספר שאני אוהבת לספר לילדים".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"זמן האיכות עם המשפחה, ההתנתקות מהיום-יום ולפעמים, להצליח לגנוב שנת צוהריים".
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
"עם כפיר ביבס".
בשעות הפנאי, מה עושה?
"כושר, דייט עם חברה, מתנדבת בוועדת חינוך ורודפת אחרי ילדים בגן שעשועים".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"בשמונה באוקטובר, אור ואני היינו צריכים להחליט מי מתגייס למילואים. המפקד של אור אמר שלא הייתה לו סיטואציה כזאת, ששני בני הזוג מגויסים. הוחלט שאני יוצאת למילואים, תוך כדי שואבת חלב למיה הקטנה שלי ויחד עם כל עם ישראל מתאבלת. אור נשאר עם הילדים. זאת הפעם הראשונה ששנינו במקומות לא מוכרים, טריטוריה חדשה. חודש אחרי, אור גם גויס לכיתת כוננות ובמקביל, היה עם הילדים בבית. בית הבירה והמבשלה הפכו למרפאה של הצח"י והשגרה שלנו כתא משפחתי השתנתה לגמרי. עם הזמן, למדנו לנהל משפחה ושגרת עבודה, כששנינו מגויסים. מצב לא פשוט. מקווה שננצח בקרוב".
מהו המוטו שלך בחיים?
"אפילו קצת זה הרבה. עדיף קצת מכלום".
מהו החלום שלך?
"לגדל ילדים שמחים, בטוחים ומאושרים, גם אחרי המלחמה. שתמיד יהיה זמן חופשי והיכולת לבחור לעשות אתו מה שאני רוצה. כרגע, חולמת על חופשה, פשוט לקחת רגע לעצמנו, לעצור, להתנתק".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את המרחבים, האותנטיות של האנשים היוצרים בגולן והחיבוק החם של קהילת הגולן".
מה את מאחלת לעצמך?
"למצוא את האיזון בין המציאות שהייתה לנו עד השבעה באוקטובר למציאות היום. ללמוד, להתפתח לרכוש כלים נוספים שיאפשרו להטיב עם עצמי ועם האחר".
