חשוב לזכור את ההיסטוריה של העם היהודי, באותה מידה שחשוב לשחזר ולספר את המסורות המשפחתיות. יחד עם סיפור יציאת מצרים, אני משחזרת עם ילדיי את מסורת אבותיי
בליל הסדר, כשנספר את סיפור יציאת בני ישראל ממצרים, מעבדות לחירות, נצא גם אנחנו לחירות, אחרי שקרצפנו, קנינו, בישלנו והתכוננו. על פי ההגדה: "בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". בבית הוריי, כשהיינו ילדים, במהלך הסדר, היינו יוצאים מהבית עם שקים, מקיפים את הבית ושרים "עבדים היינו" ומנסים לשחזר את יציאת מצרים ולהבין את מהות היציאה מעבדות.
יש בטקס של ליל הסדר ערך חינוכי של סיפור יציאת מצרים לילדים, שאילת הקושיות ושתיית ארבע הכוסות. חשוב לזכור את ההיסטוריה של העם היהודי, באותה מידה שחשוב לשחזר ולספר את המסורות המשפחתיות. יחד עם סיפור יציאת מצרים, אני משחזרת עם ילדיי את מסורת אבותיי. אכילת תבשיל הכבש, אצלנו, כשקוראים בהגדה את "הָא לַחְמָא עַנְיָא", מרימים את החסה והמצות ומנענעים. בליל הסדר, קוראים את ההגדה גם בערבית תוניסאית, משמרים את השפה. אני לימדתי את ילדיי לשיר את "חד גדיא" בערבית ואני משרישה בהם את חשיבותה של ההיסטוריה ושל המסורת המשפחתית. מצד שני, יש בסדר גם שיעור בסבלנות, להיות ערניים ופעילים במהלך כל ההגדה, עד לקראת הסוף, שאז מחפשים את האפיקומן.
אם היית נשאר רק עוד קצת
קראתי סיפור יפה על שני קבצנים, יהודי ונוצרי, שקיבצו נדבות על ספסל בפארק. כשהתקרב חג הפסח, הזמינו יהודים טובים את הקבצנים להתארח אצלם בערב החג.
כל אחד מהם התארח בבית אחר. רעב מאוד, הסב הנוצרי לשולחן הסדר וציפה לארוחה עשירה של בשר ודגים ומיני מטעמים. אך במקום זאת, קראו איזה סיפור שלא נגמר ונתנו לו כרפס במי מלח, חסה ומצה יבשה… ואם כל זה לא מספיק, כשבטנו עדיין מקרקרת מרעב, נתנו לו מרור, שכשהכניס אותו לפיו, חשב שיתעלף מהטעם המר. בכעס גדול, קם מן השולחן ויצא מן הבית, כשהוא צועק ומקלל את היהודים ש"לזה הם קוראים ארוחת חג!".
הוא חזר רעב ומר נפש אל הספסל שבפארק ומצא אותו ריק. חברו עדיין לא הגיע.
בחצות הלילה, הופיע היהודי, שבע וטוב לב.
"איך היה הסדר?", שאל אותו היהודי בשמחה.
סיפר לו הנוצרי בכעס גדול על תלאותיו ועל עוגמת הנפש שנגרמה לו.
אמר לו היהודי: שוטה אתה, אם היית נשאר רק עוד קצת, היית אוכל טוב כל כך!. לפעמים, עלינו לאכול קצת מרור, כדי לזכות בסעודה הגדולה. אדם צריך להיות סבלני, להאמין שבסוף יקבל את מה שהוא מבקש וצריך, גם אם הדרך ארוכה ולא פשוטה
אמר לו היהודי: "שוטה אתה, אם היית נשאר רק עוד קצת, היית אוכל טוב כל כך!". לפעמים, עלינו לאכול קצת מרור, כדי לזכות בסעודה הגדולה. אדם צריך להיות סבלני, להאמין שבסוף יקבל את מה שהוא מבקש וצריך, גם אם הדרך ארוכה ולא פשוטה, גם כשהוא מרגיש עבד, שעובד קשה מדי. אחרי העבודה הקשה, יש תחושה של חירות.
גאולת מצרים הגיעה אחרי שנים רבות של שיעבוד, אבל היא הגיעה בסופו של דבר, בעזרת ה'.
גם בהקשר של חול המועד ויציאה לטיולים בשבילי הארץ, הרבה פעמים יש תחושה שהטיול קצת קשה ובסוף, יש עלייה מייגעת, אבל כשמגיעים לסוף, תמיד יש את התחושה של עשינו זאת והיה נפלא!
הימים האלו ימים של פירוד, הפגנות מימין ומשמאל וחשש לשנאת אחים. אני מאחלת לכולנו, שנדע לחיות בתחושה של חירות אמתית ונזכור את סיפור יציאת מצרים, את העבודה בפרך שחוו בני ישראל ואת הנס שנעשה להם, כשהים נחצה לשניים.
עשינו דרך ארוכה עד שהגענו לארץ המובטחת, אנחנו חייבים לזכור כי אחים אנחנו ורק באהבה ואחדות ננצח.
חג פסח אביב וחירות שמח!
