הם משחקים כדורסל בכיסאות גלגלים. בתיק, חוץ ממגבת, יש להם קאטרים ומפתחות ברגים. אף אחד מהם לא מתכוון לוותר על המשחק רק כי משהו התפרק בכיסא הגלגלים. מי שבא לראות, מבין מיד: זה כל כך הרבה יותר ממשחק כדורסל
מאת: יסכה דקל
פה אצלנו, ברמת הגולן, קמה קבוצה איכותית וייחודית של שחקנים בנשמה, חלקם בעלי נכות כזו או אחרת, כזו שרואים יותר וכזו קצת מוסתרת ויש את אלו שהאהבה לכדור היא שמחברת… בכל יום ג', באולם הכדורסל שבמרכז חיספין, הם מתיישבים על הכיסא ולא נחים. הם מגלגלים את הגלגלים וגם את הכדור ומי שלא ראה משחק כזה מימיו לא ראה מכוניות /כיסאות מתנגשות מעולם 😉. מלאי אמביציה להצליח לקלוע מגובה הכיסא ולמי ששכח לרגע כדי שלא יתרומם בטעות, רגליו קשורות ליתר ביטחון.
מעבר לאימונים הקבועים, הקבוצה אף מתחרה נגד קבוצות חזקות עם ניסיון בליגת כדורסל הכיסאות. לפני שלושה שבועות, שיחקו בליגת מול "איל"ן" חיפה, לפני שבועיים, מול "בית הלוחם" כרמיאל והשבוע, מול "בית הלוחם" חיפה. שלא כמו שחקן מן השורה, שחקני נבחרת הגולן בכדורסל כיסאות גלגלים מצוידים בתיקים בכלים שונים: לפתיחת ברגים, לחיתוך ברזלים וחלקי חילוף שונים.
"יש לי קאטר בתיק", קרא לעברי רפי, כשבאמצע המשחק בכרמיאל התפרק איזה פלאח ברזל ונגרר על הרצפה ואני עמדתי בצד, מעודדת יחידה. כן, הכיסאות שלהם ישנים, נראים לא מתוחזקים, אפילו קטנים ביחס לאחרים, אבל המורל גבוה, הרצון להצליח ולשאוף גבוה עולה מעלה מעלה ומצליח לגבור על הקשיים הטכניים.
"אנחנו טובים, אנחנו מסוגלים", מעודד ינון כהן, יזם הקבוצה והרוח החיה והמקצועית שלה. הוא משמש כמאמן וכקלע מיומן ביותר.
ינון כהן, תושב אבנ"י אית"ן, בן 39, נשוי+4, משחק כבר 19 שנה ושיחק בעבר בנבחרת ישראל ואף באירופה. ינון הוא קטוע שתי רגליים מירי פצמ"ר במהלך שירותו הצבאי, אך מאז נפצע, הוא לא נותן לפציעה שלו לעכב אותו. הוא רץ עם הגלגלים ולא מתגלגל אתם, הוא מזנק לסל כאילו הוא עומד על שתי רגליו. כשהוא מועד קדימה, בכוח חלק גופו העליון, הוא מרים את עצמו בהדיפה למעלה. שווה צפייה במשחק כדי לראות את התמודדות השחקנים עם המגבלה שנכפתה עליהם. כאמור, חלק מהשחקנים בריאים. לקבוצה פן חברתי–חינוכי, המחנך לשילוב בקהילה והשראה ומוטיבציה לסובלנות.
אנשים מיוחדים
אחד השחקנים הוא יניב ברנס, קטוע רגל, אך בעל ידיים חזקות. יניב נפצע בעת התנדבותו בכבאות והצלה. הוא הגיע לסייע בכיבוי שריפה שנדלקה בעקבות אימון צה"ל, בעודו רק בן 14. הכבאית אליה הצטרף עלתה על מוקש בשטח לא מסומן. ב"ה נשאר חי, אך עם פחות רגל אחת.
יניב גר קצרין, בן 47, נשוי+5. למרות הטראומה אותה חווה, הוא עדיין משרת במערך הכיבוי כמשל"צ מחוז הצפון. בתקופת הקורונה, הגיע לבדיקות באחד ממתחמי הבדיקה, שם פגש בשוקי, החובש הידוע. שוקי המליץ לו להצטרף לקבוצה (כן, גם שוקי נדבק בחיידק של כדורסל הכיסאות), הוא מיד נדלק על הרעיון של להצטרף לחבורה שכזו, שמתעמלת, שמשחקת בשובבות ושמהווה גם חברה שכיף לבלות אתה.
אני מפעיל את הגוף כמו שצריך ומכיר אנשים מיוחדים", מספר יניב. "היו תקופות שחיפשתי ספורט מתאים לאנשים עם מוגבלות, אבל הכי קרוב היה עפולה ועם רגל אחת, קצת קשה להגיע עד לשם… עכשיו שיש משהו קרוב, חיספין זה סביר, אני מברך על כך
"אני מפעיל את הגוף כמו שצריך ומכיר אנשים מיוחדים", מספר יניב. "היו תקופות שחיפשתי ספורט מתאים לאנשים עם מוגבלות, אבל הכי קרוב היה עפולה ועם רגל אחת, קצת קשה להגיע עד לשם… עכשיו שיש משהו קרוב, חיספין זה סביר, אני מברך על כך. הלוואי שיצטרפו אליי עוד קצרינאים. אולי נפתח קבוצה שלנו ונשחק מול הגולן…".
על המגרש מתגלגל לו בחור צעיר, אותו אני מכירה באופן אישי כתלמיד חרוץ בלימודים, חייכן ורציני. י', תלמיד במוסד החינוכי בו אני עובדת, הגיע לשחק בנבחרת מתוך הערכתו את המורה הנערץ ינון, שלימד אותו לבגרות באזרחות והיסטוריה. י' נדרש לעשות מספר "שעות לציבור" ובאישור מיוחד המשחק על המגרש נחשב לו כשירות לציבור – במקרה הזה, לא ברור מי מרוויח יותר.
שחקני הקבוצה, המשחקים כדורסל על כיסאות מודים למרכז הקהילתי המאפשר להם להתאמן באולם, אך נבחרת, כמו נבחרת, צריכה קצת יותר.
"יש לי חלום שהקבוצה תהיה הפנים של הגולן ושכולם יהיו שותפים בה", אמר לי פעם ינון וכשאני מגיעה למשחק, רואה את האמביציה ואת מגוון השחקנים, אני מצטרפת לחלום.
מוזמנים להיות שותפים לפרויקט הקהילתי של הגולן. להיות ספונסרים, או לתת חסות לקבוצה ולהצעידה למעלה – להצלחה. הקבוצה הזו היא הפנים היפות של הגולן!
