שלושה ימים בלתי נשכחים עברו על ותיקי הגולן בעיר העברית הראשונה. תרבות, אמנות, סיורים, שיטוטים ואווירה שאין שנייה לה. ללא הפסקה? ברור
רחלה ליפשיץ
בכל שבוע, אנחנו, ותיקי הגולן, זוכים להפתעה מלבבת… לפעמים, חוצים גבולות ממש ולפעמים, נוחתים פה בארץ, במקום ישן – אבל מה זה חדש… התענוג האחרון היה כשיצאנו בשני אוטובוסים, לשלושה ימים בעיר הגדולה, העיר העברית הראשונה, זו העיר תל אביב של אותם הימים – אכן עיר ללא הפסקה!
התמקמנו סמוך לשדרות רוטשילד, תוך שאנחנו סופגים כל העת תרבות, הרחבת השכלה בהיסטוריה, נגיעות רכות באמנות, סיורים מרגשים בדרך העצמאות, מפגשים עם דמויות מעניינות, שיטוט תוך לימוד בשווקים ססגוניים, מעקב אחר צמיחתם של גורדי שחקים (היום השקמים נעלמו ואינם…), העפת מבט לעבר סלי מזון ממונעים, בקיצור – באמת אין בה רגע דל ויש בה הרבה יותר ממשהו…
היה מי שאמר שתל אביב תהיה ניו יורק של המזרח התיכון, ובכן, היא אומנם כזאת.
אז רק כדי לעשות טיפה סדר: היינו בשני תאטראות. ב"קאמרי", מאחורי הקלעים, שם התוודענו לכל העוסקים במלאכה, עד אותה שנייה שבה המסך עולה… ואע"פ שידענו –הופתענו… וב"הבימה", צפינו במחזמר "ינטל", הפקה כמעט מינימלית מבחינת תפאורה, אך כל כך מרשימה ומעוררת מחשבה.
יפו (שאין כמוה בלילות, מסתבר שאין כמוה גם בימים…) הנגישה לנו ביום הראשון את שוק הפשפשים, אבל הרבה יותר משיטוט סתמי… וביום השני, נפגשנו עם אישה מיוחדת שגדלה בשכונת עג'מי, לא עזבה אותה והיום היא מארחת בביתה שועי עולם, תוך שהיא מתפרנסת, בין היתר, מסיפור חייה… בכלל, יפו מסתירה בחובה שכונות קסומות, בלתי ידועות, שהיום, בעידן הנדל"ן החדש, הן הופכות לפינות יקרות, קשות להשגה.
ומה עוד? סיפורי השכונות הראשונות (ובהן נווה צדק, אחוזת בית, פלורנטין), הבתים הראשונים, מוזאון נחום גוטמן ובו מלבד ציוריו המרתקים, וספריו הידועים, צפינו בתערוכת פסלים מרתקת. רוצו לראות.
כשיצאנו מתחומי העיר, ועברנו בדרכנו צפונה לאוניברסיטת בר אילן, קינחנו באחרונה חביבה ומאוד מאוד עכשווית – תערוכה המשלבת ננוטכנולוגיה ואמנות. באמת קפיצה לכיוון מחצית המאה ה-21…
ואל תשכחו – התחלנו בסוף המאה ה-19…
למחלקת ותיקים במועצה ולנחום וירדנה האגדיים – אין מילים! אתם באמת מעבר לכל הגדרה. זכינו בנבחרת מליגת העל – מודים לכם בכל לשון!
