וגם אין כמו פינוק של אימא ואין כמו המבט של אימא (עוד פעם רזית?). לא משנה בני כמה אנחנו ומה מצבנו בחיים, דאגה וחום ואהבה מההורים שלנו, זה תמיד עושה טוב בלב
כשאני קופצת לבקר את ההורים שלי בהפתעה, אימא שלי, שהיא כבר לא צעירה ולא זקופה, מיד הולכת למטבח, להעמיד לי סיר עם אוכל טעים, כל פעם משהו אחר – תבשיל עם עוף, קוסקוס, מקרוני. האמת, כשאני מגיעה בבוקר, או לקראת ערב, אני הכי אוהבת את השקשוקה שלה. אין כמו האוכל של אימא שלי, אבל הכי אני מבקשת שקשוקה, כי זה פשוט וקל להכנה וכל כך טעים. אני אוכלת אותה עם המון לחם ומשייר של פלפל חריף ולימונים. גם כשאני מגיעה שבעה, ואני משתדלת לא להגיע שבעה, כי אצל אימא שלי לא אומרים לא לאוכל וחייבים לאכול עד הסוף ולא להשאיר כלום, כי אם השארת, זה סימן שאולי לא היה לך טעים…
אחר כך, גם חייבים לשתות תה עם עוגיות מעשה ידיה ולקנח בפרי ועוד קצת פיצוחים וצימוקים, כי אין כמו פינוק של אימא. בכל ביקור, אימא שלי אומרת לי שרזיתי ושאני חייבת לאכול יותר. לא משנה שמאז הלידה האחרונה, לפני 10 שנים, אני באותו משקל עם תוספת של שני קילוגרם לאורך השנים. בשבילה, אני כל פעם מרזה…
תכל'ס, זה נחמד. מי לא רוצה לשמוע שרזתה קצת? מבט של אימא, יש בו דאגה ורצון להאכיל ולא משנה בני כמה אנחנו. רגע לפני שאני הולכת, היא מחפשת מה היא עוד יכולה לתת לי, איזה בגד שקנתה לילדים, מגבות חדשות, כלי יפה ושקית מלאה חטיפים וסוכריות לילדים. לי – אגוזים ותמרים, שיהיה לי תמיד בתיק לנשנש.
"זה ויטמינים ומחזק, שלא תהיי חלשה", היא תמיד אומרת לי. לא משנה בני כמה אנחנו ומה מצבנו בחיים, דאגה וחום ואהבה מההורים שלנו, זה תמיד עושה טוב בלב וחשוב כל כך.
אני חושבת על זה שלמרות שהם כבר בגיל שאנחנו צריכים לדאוג להם, הם לא מפסיקים לגונן, לדאוג ולפנק, תמיד יש לי ייסורי מצפון, שאני לא מבקרת מספיק ולא עוזרת מספיק.
דוגמה לילדים
השבוע, שמעתי על משפחה שהאחים לא מדברים ביניהם ותוך כדי שיחה, עלו כל מיני סיפורים על ילדים והורים מסוכסכים ומרוחקים, על בני דודים שנעשו אויבים.
בסוף, משפחה זה הבסיס לחיים והדוגמה שאנחנו נותנים לילדים שלנו בקשרים המשפחתיים שלנו, היא זו שתשמש אותם גם בעתיד. כשהם רואים את ההורים שלהם מאוחדים במשפחה שלהם, הם גם ירצו להיות כאלה
אני לא באה להביע ביקורת, או לחנך, חלילה, אבל מעלה נקודה למחשבה. גם אם יש תהום בדעות וויכוחים, צריך לנסות ללבן ולפתור, כי בסוף, משפחה זה הבסיס לחיים והדוגמה שאנחנו נותנים לילדים שלנו בקשרים המשפחתיים שלנו, היא זו שתשמש אותם גם בעתיד. כשהם רואים את ההורים שלהם מאוחדים במשפחה שלהם, הם גם ירצו להיות כאלה. החינוך הכי משמעותי הוא הדוגמה שאנחנו נותנים לילדים שלנו. ברגעים משמעותיים ומשמחים, וגם בתקופות קשות בחיים, מי שעומד לצדנו אלה המשפחה והחברים הטובים. אני מלאת הכרת תודה על הורים שלי, שזכיתי בהם ועל המשפחה המיוחדת שלי, שעוטפת אותי באהבה. הלוואי שכך יהיה אצל כולם, והלוואי שאדע להחזיר אהבה לכולם ולשים לב לדברים החשובים שבחיים.
