מצד אחד, יש לה סלון שחור, וילון שחור ופינת אוכל שחורה. דרמטי כזה. מצד שני, יש לה שולחן פינג פונג בחלל הציבורי. הבית של מי-טל לוי
מי-טל עברה לגולן מהמרכז ולמעשה, נראה שהיא ממש גרה בכפר נופש בחד נס. היא עזבה את הקביעות והשגרה בהנהלת חשבונות והפכה להיות מארחת בצימרים, במשרה מלאה ונהנית מכל רגע. הבית שלה מוקף בירוק ובאבן בשילוב מרצפות אבן, שלפי האגדה הובאו מתחנת רכבת בירושלים. בין הפריטים היחידים שהביאה אתה מהמרכז, יש מראה עם מסגרת שחורה, אחד הצבעים האהובים עליה.
ספרי קצת על עצמך
"במקור, אני מחולון. בתחנה האחרונה, התגוררתי בראש העין. הגעתי לחד נס, לפני כשנתיים. אני בת 46, אימא לארבעה אוצרות. מאז הצבא, למדתי הנהלת חשבונות ועשיתי תואר בכלכלה וניהול. עבדתי כל השנים בהייטק. אחרי הבת השלישית, עברתי לקופת חולים 'כללית', כדי לעבוד פחות שעות.
"עד לפני כשנתיים, הייתי חשבת בשירותי בריאות 'כללית', עד שקרסתי משעמום ושגרה. הגוף ממש גירד לי. התחלתי תואר שני במנהל מערכות בריאות, אך לא ראיתי את עצמי כך עד הפנסיה. עם המעבר לצפון והצימרים, כאילו נפל לי האסימון שזה מה שאני רוצה.
"עבדתי הרבה שנים מול מספרים והייתי צריכה שינוי, רציתי לעבוד מול אנשים. כמובן שגם עבודה בשעות גמישות מאפשרת לשמור על קשר עם הילדים ולשבור שגרה.
החלום לגור בצפון תמיד היה, רק שחשבתי שזה יהיה בשלב מאוחר יותר. במהלך ביקור בצימר בחד נס, ראיתי את הבית הזה ולא עמדתי בפיתוי ופשוט החלטתי ללכת על זה.
"עבדתי הרבה שנים מול מספרים והייתי צריכה שינוי, רציתי לעבוד מול אנשים. כמובן שגם עבודה בשעות גמישות מאפשרת לשמור על קשר עם הילדים ולשבור שגרה.
היום, אני רק מארחת במתחם הצימרים שלי. את הנהלת החשבונות של הצימר, אני לא מוכנה לעשות. לא מסוגלת להסתכל על מספרים יותר".
מהו החלק האהוב עלייך בבית?
"החלק האהוב עליי הוא הריצוף הקיים בכל הבית. הריצוף בבית הוא ריצוף רחוב מאבן. האגדה מספרת שהביאו אבנים מתחנת רכבת בירושלים שנסגרה. הצבעים חמים ונעימים וכל אבן שונה וייחודית.
"בחדר השינה, יש אריחים שונים מאותה תחנה. אריחים צבעוניים יותר עם דוגמה, שמשרים אווירה חמה ושמחה.
"אני חייבת לציין שהריצוף אמנם יפה ואהוב עליי, אך הניקיון קשה ביותר. יש צורך בשימוש בצינור מים וגריפה. בהחלט לא פשוט".
האם יש לך פריט אהוב במיוחד?
"באופן עקרוני אני לא מחוברת לחפצים. אני אוהבת מראה ריק ונקי. הפריט הכמעט יחיד שהבאתי אתי מהמרכז הוא מראה שיש לי בסלון. מראה גדולה, עם מסגרת שחורה. אני מאוד אוהבת אותה.
"כשגרתי במרכז, יום אחד הוצאתי את המראה מהבית. נכנסתי לרגע הביתה וכאשר אני יוצאת, אני מגלה שהמראה נעלמה. הצלחתי להשיג את המצלמות שמתעדות את הכניסה לבית ובהקלטה רואים מישהו לוקח את המראה ונוסע מהמקום. שיתפתי את הסרטון ברשתות החברתיות בחולון ובקבוצות וואטסאפ, עד שיום אחד קיבלתי טלפון ממי שלקח את המראה. הוא התנצל כי חשב שהמראה נזרקה. כמובן שהוא דאג להחזיר אותה אליי".
הבריכה כמשל
מהי הקנייה האחרונה שלך לבית?
"הקנייה האחרונה שלי לבית היא התמונה והמיטה בחדר השינה. איך שראיתי את המיטה אהבתי אותה. אני אוהבת את הצבע השחור והמסגרת המאסיבית. גם התמונה שחורה ודרמטית.
"אני אוהבת קיצוניות. מצד אחד, יש לי עוד פריטים שחורים ודרמטיים כמו הסלון השחור, הווילון השחור ופינת האוכל השחורה ומצד שני, יש לי שולחן פינג פונג בחלל הציבורי. ניגודיות זו אני".
מהו החלק בבית שמייצג אותך?
"הבריכה היא מה שמייצג אותי הכי טוב. בבריכה יש זרימה, היא גורמת הנאה, דורשת תשומת לב וטיפול, אי אפשר להתעלם ממנה – הכול בדיוק כמוני.
"השם שלי מורכב ממים וכך גם שמות חלק מהילדים שלי, יובל ומעיין.
"אני מבלה בבריכה הרבה מאוד. הבריכה אצלי פעילה גם בחורף, היא מקורה ומחוממת ונעימה כל ימות השנה".
האם היית משנה משהו בבית?
"הייתי רוצה להחליף את הסלון בבית. הייתי רוצה סלון חדש, שמורכב מספה ארוכה, כורסה לצדה. כמובן שהסלון יהיה בצבע שחור.
"את כל שאר הבית אני אוהבת. איך שנכנסתי לגור פה, הרגשתי מיד 'בית' וזה למרות שמי שמגיע, מרגיש שזה נראה כמו בית נופש. אני אוהבת להרגיש באופן תמידי בסוג של צימר וחופשה. אני אוהבת את הנקי נטול החפצים. מבחינתי, זו הייתה שבירת הכלים של מה שהיה לי במרכז, התחושה שאני גרה בצימר".
האם יש משהו שחשוב לך להביע?
" אני ממליצה מאוד לאנשים ללכת לפי החלומות שלהם. גם אם הם נופלים, הם קמים חזקים יותר. חשוב. אני עשיתי הרבה שינויים בחיים שלי וחשוב לא לפחד מהם.
"באופן כללי, אני רוצה לומר שאם אפשר לעשות טוב, אז לעשות, בלי לחשוב פעמיים. לספור עד עשר, לפני שמגיבים. תמיד לזכור שיש אדם ממול ויחד עם זאת, לשמור על עצמך ולא לפחד".
