טיולי הוותיקים, "בשביל הוותיקים", חוזרים בגדול. כ-60 מטיילים פתחו את העונה בטיול לשמורת החולה ואחוזת דוברובין

מאיר שרמן

בשבת, התחילו בבתי הכנסת לקרוא שוב את התורה מבראשית וביום ראשון, התעוררנו לעונה חדשה של טיולי ותיקים. שוב הכנו תרמיל עם כריכים, פלחי ירקות, ביצה קשה ובקבוק מים. לא שכחנו כובע ומצלמה עם עדשת זום. הרי אנחנו הולכים לצפות בציפורים, עופות מים, דגים ועדרי ג'מוסים, בשמורת החולה.

הפעם היה האוטובוס מלא, עד כדי כך שנוסף עוד מיניבוס ויחד, היינו כשישים מטיילים. משום כך, התחלקנו לשתי קבוצות. כל קבוצה עם מדריכה משלה והפעם, הצטרף אלינו גם חובש צמוד, אבל כמובן שהוא היה מיותר. הרי ותיקים הם אנשים שבעי חיים, חרוצי תלמים של כוח, נחישות והתמדה… הם אף פעם לא חולים. אומנם, הלכנו על פני המים בעזרת מסלול עץ, שפילס לו שביל מעל לביצה, טיפסנו גם למגדל תצפית ולא התלוננו. בכל מקום בו נתקלנו בבעל חיים, שמענו הסברים.

למדנו להבדיל בין נוטריה ללוטרה, בין תאו לבופלו, בין ג'מוס לחמוס, בין שפמנון לאמנון, בין גפילטע פיש לחזרת…

החכמנו לדעת על פרויקט הייבוש של ביצת החולה. מאמץ של שבע שנים, שבדיעבד הסתבר כטעות (כי לא נלחמים בטבע, אלא זורמים אתו…) ונזכרנו איך היינו ילדים ותרמנו את דמי הכיס שלנו לקופסה הכחולה, זו שגם מימנה את הפרויקט השאפתני הזה של ייבוש 60,000 דונם של ביצה. (הייתם מאמינים?)

ראינו סרט תלת-ממדי ב"עופוריה". בעזרת משקפיים מיוחדים, חווינו עופות נודדים שטסו מעל לראשנו. מישהו גרם לכיסאות שלנו לנוע עם כיוון הנדידה, פעם לכאן ופעם לשם ואפילו חשנו לרגע מפחיד את מגעם של נברנים שעלו מן הקרקע ורצו בין רגלינו. כאילו.

המשכנו את מסורת הארוחות בחיק הטבע והפעם התיישבנו במתחם שמורת החולה לארוחת בוקר.

לא שכחנו לאכול את הכריך הנוסף בארוחת הצהריים, במתחם אחוזת דוברובין. שמענו את תולדות המקום, על שוכניו השונים, על גאולת המקום על ידי הסובוטניקים ועל היות המקום כיום גן אירועים ומוזאון להתיישבות. שם גם צפינו בסרט שתיאר את מאבקם של הראשונים להיאחז בקרקע של עמק החולה. את העוני שחוו, את המחלות שעברו ואת הניסיונות של הערבים המקומיים לסלקם.

טיולים "רכים"

הצדענו להם ונזכרנו איך אנחנו עלינו לרמה, להיאחז באדמתה, להקים בה את ביתנו ולהפריח את שממת הבזלת, עוד חוליה בשרשרת התקומה של עם ישראל שחוזר לארצו.

היו כמה שהתלוננו על כי היה זה טיול אוטובוסים, שכלל פינוקים של הסעה, ארוחות בחיק הטבע, מסלול רך ומתחשב ו"איפה המאמץ, הזיעה והמאבק להמשיך למרות כאבי הברכיים?"

להם השיבה ירדנה, מרכזת הטיול, כי הם מוזמנים להצטרף למסעות של פעם בחודש, בימי שישי, למקטעים בשביל הגולן. 6-7 ק"מ של הליכה בטעם של "טרקים" למיטבי לכת.

אז אם אתם "ותיקים", אתם יכולים לבחור בין טיולים "רכים", בימי ראשון, פעם בחודש, או טיולים בשביל הגולן, בימי שישי, פעם בחודש, שהם טיולים "קשים".

בסוגריים אלחש לכם, שאם אתם רוצים פשוט לשבת וללמוד, הרי בימי שני, בבני יהודה, ישנם קורסי בוקר יום שני (קתדרא עממית, בחסות מחלקת ותיקים) במגוון נושאים ואם יום שלישי מתאים לכם יותר, אז במדרשת הגולן, שבחיספין, מתקיימים גם שיעורים משיעורים שונים.

בנוסף לאלה, מתקיימים חוגים רבים בחסות גופים שונים במגוון תחומים – רק לקרוא את כל הפרסומים ולהחליט מה עושים מחר.

בהצלחה.