הוא פרמדיק במד"א קצרין, פעיל בעמותת "האחים שלנו", מתרפק על שבתות ילדותו בחברון ורוצה רק "להמשיך להיות שמח, צריך עוד משהו?". האורח שלנו לשבת הוא יהודה ליבוביץ, אלוני הבשן
קצת על עצמך
"יהודה ליבוביץ, השבוע חוגג 46, נשוי לרינת, הורים לחמישה: אורי – לוחם בנח"ל, הלל – בשירות לאומי, עדי – שמיניסטית, שהם – בכיתה ט' ואל–חי – בכיתה ה'".
עיסוק
"פרמדיק במגן דוד אדום, בקצרין".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי במבשרת ציון. משם, עברנו לקשת ואחר כך, ליישוב היהודי בחברון, שם גדלתי וגרתי, עד אחרי החתונה".
מגורים
"אלוני הבשן, כבר 21 שנה".
איך נראה יום שישי שלך?
"בימי שישי, כשאני עובד, זה ככל הימים, עד שמגיע הביתה, לפעמים, בזמן ולפעמים, אפילו אחרי כניסת שבת. כשאני לא עובד, מתקתקים את הבית ומנסים להספיק להגיע לעין מוקש, שהוא מעיין הבית שלנו".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"המון סלטים, מרק בקיץ ובחורף ועוד תבשילים שאנחנו מגוונים כל הזמן".
זיכרון ילדות משבת
"תפילות במערת המכפלה ובצהריים, טיולים רגליים במקומות מעניינים בעיר חברון. היום, לצערי, כבר אי אפשר להגיע למקומות האלה".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"הכי כיף בשבת זה לשבת עם המשפחה בבית, לשחק איזה קאטן טוב, או משחק אחר. לפעמים, אני כבר יוצא למקרה, ביחד עם רינת אשתי ואורי, הבן החייל, שגם הם מתנדבים במד"א".
הייתי רוצה לשבת עם אחי, אלעזר השם יקום דמו, שנפל בהיותו חייל, בפיגוע בהר חברון, לפני כמעט 20 שנים. אלעזר היה מראשוני נוער הגבעות. הוא מאוד חסר לי, האמת, גם הוויכוחים והשיחות אתו, בכלל, מתגעגע
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
"נראה לי שהייתי צריך אולם שלם, אם הייתי מארח את כל מי שאני רוצה לארח ליד שולחן השבת שלי. אבל אם הייתי צריך לבחור אחד, הייתי רוצה לשבת עם אחי, אלעזר השם יקום דמו, שנפל בהיותו חייל, בפיגוע בהר חברון, לפני כמעט 20 שנים. אלעזר היה מראשוני נוער הגבעות. היו לו דעות מוצקות וברורות על הדרך של עם ישראל בארץ ישראל והוא מאוד חסר לי, האמת, גם הוויכוחים והשיחות אתו, בכלל, מתגעגע".
מה עושה בשעות הפנאי?
"בשנים האחרונות, אני פעיל בעמותת 'האחים שלנו'. עד התקופה האחרונה, העמותה פעלה בעיקר סביב יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה והביאה את הקול והסיפור של האחים השכולים, שקולם פחות נשמע במרכז הבמה. עושים זאת על ידי מפגשים בבתים של אנשים בכל רחבי הארץ, תנועות נוער ובתי ספר. השנה 'עלינו קומה' ואנחנו פותחים קהילות של אחים שכולים בכל הארץ, מקומות שבהם יהיה לנו מקום שנוכל להיות מאה אחוז אנחנו, בלי להרגיש לא נוח, או מוזרים טיפה, מקום שכל אחד מבין את השני, אפילו בלי מילים.
"ביום רביעי הקרוב, אנחנו מקיימים את המפגש הראשון של 'קהילת הצפון', בקיבוץ לביא, אליו יגיעו אחים שכולים מכל הצפון".
איך השפיעה עליך הקורונה?
"מכיוון שאני עובד מד"א ואשתי אחות ב'פוריה', וחלק גדול מהזמן הייתה במחלקת טיפול נמרץ קורונה, הקורונה ייצרה אצלנו מציאות חיים חדשה. אנחנו פחות רואים אחד את השני בבית ונרצה או לא, כל עיסוקנו וחיינו מסתובבים סביב החיידק עם הכתר הזה".
מהו המוטו שלך בחיים?
"הרוב טוב – הרוב קובע!".
מה אתה הכי אוהב בגולן?
"קודם כול, את הקור! אחר כך, את כל השאר: הירוק, השקט, השלווה שאשכרה אין באף מקום אחר שהייתי בו".
מה אתה מאחל לעצמך?
"להמשיך להיות שמח, צריך עוד משהו?"
