גם לשמוח צריך ללמוד, לאמן את המוח המודע וגם התת-מודע להיות בשמחה, לחיות בהכרת תודה על הטוב ולשמוח במה שיש
להקת "שלווה", שמשתתפת ב"כוכב הבא לאירוויזיון", ריגשה את כולנו. למי שלא צופה בתכנית, רק אגיד שזו להקה מיוחדת עם אנשים מקסימים, בעלי צרכים מיוחדים. שתי הסולניות הן עיוורות, הנגנים עם לקויות אחרות, אבל הקולות שלהם והכישרון בולטים כל כך ומרגשים כל כך ועושה שמח בלב לראות אותם שרים כל כך יפה. הם היו מרגשים וטובים, גם אם לא היו להם הקשיים שלהם, אבל כשרואים אותם מנצחים ומצליחים למרות המגבלה, זה מיוחד ומשמח עוד יותר.
מסתכלת מסביב על הסיפורים של החיים ושל האנשים. כל אחד סוחב אתו סיפור חיים והסיפורים האלו נוגעים לנו בלב ובנשמה. לפעמים, אנחנו מוצאים בהם נקודות השקה לחיים שלנו. לפעמים, הזדהות בלי לחוות את אותו סיפור. לעתים, בא לנו לחבק ולעזור ולפעמים, סיפורי החיים הם השראה ונותנים כוחות ויש מה ללמוד מהם.
ניסיתי לחשוב. טוב, הילדים שלי הם השמחה הגדולה, הנחת שהם עושים לי, החיוכים, האהבה, ההצלחות שלהם וגם: שוקולד, או עוגה טובה וקפה משמחים אותי. אנשים טובים עושים לי שמח, לשבת מול הים ולראות את הגלים
השבוע, כשהקטנה חזרה מבית הספר וצלצלה להגיד שהגיעה הביתה והכול בסדר, היא איחלה לי באנגלית, בקול מתגלגל, "חודש אדר שמח, אימוש…". את ה"אימוש", אמרה בעברית דווקא ושמעתי בקול שלה את השמחה האמתית שיוצאת ממנה. היה לה יום נחמד בבית הספר, הם התאפרו, מרחו לקים, שרו והיא חזרה הביתה שמחה. האמת היא, שהיא בדרך כלל ילדה שמחה וחוזרת בכיף מבית הספר וזה הכי משמח אותי. אבל היה משהו מיוחד בקול שלה, בראש חודש אדר. השנה יש שני אדרים, 60 יום של שמחה, קראתי באיזשהו מקום.
מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, אבל זה לא פשוט להיות תמיד בשמחה, בתוך אתגרי היום-יום והחיים. אז הלכתי לסדנה על שמחה. מעניין מה עוד אפשר ללמוד על השמחה, חשבתי בלבי. הבנתי שגם לשמוח צריך ללמוד, לאמן את המוח המודע וגם התת-מודע להיות בשמחה, לחיות בהכרת תודה על הטוב ולשמוח במה שיש.
"אבל כשיש קושי, איך אפשר לשמוח?", שאלתי את מנחת הסדנה. היא ניסתה להסביר לי, שאם אהיה בשמחה ואחייך ואחשוב חיובי, יהיו פחות קשיים, או שאקבל את הקשיים בקלות ובעצם אמגנט לעצמי את השמחות, את הדברים שיעשו לי שמח.
"חפשי לך דברים שמשמחים אותך", היא הציעה. "מה משמח אותך?", היא שאלה אותי מול כולם… ניסיתי לחשוב. טוב, הילדים שלי הם השמחה הגדולה, הנחת שהם עושים לי, החיוכים, האהבה, ההצלחות שלהם וגם: שוקולד, או עוגה טובה וקפה משמחים אותי. אנשים טובים עושים לי שמח, לשבת מול הים ולראות את הגלים, אה… אני אוהבת גם חתונות, זה משמח אותי, הלוואי-אמן שהבת שלי תתחתן בקרוב. הבכורה לא תאהב שכתבתי את זה על גבי העיתון, אבל נו, זה באמת ישמח אותי.
יש שמחה בכל דבר. כמעט
משמח אותי שאני מצליחה, שאני מגשימה. כשהפרנסה טובה, זה גם משמח אותי. חברים משמחים, מתנות, זר פרחים, שקיעה יפה, הופעה עושה לי שמח, מחמאה, פרגון, מילה טובה, תינוקות מתוקים, פיתה דרוזית עם חומוס וזעתר, מפגש משפחתי. כשהדברים מסתדרים לי כמו שאני רוצה, השחרור אחרי שהגב נתפס לי, כמה טוב להרגיש טוב, מפגשים עם אנשים מעניינים, בשורות טובות.
שנת צהריים בשבת גם משמחת אותי. לעשות משהו טוב למישהו, לאפות עוגה טעימה ולקבל עליה מחמאות, הזרימות שאחרי הגשם, חגיגות יום הולדת, לשיר בקול תוך כדי נהיגה, לשתול פרחים בגינה, או כשאני מסיימת משהו שלא היה לי כוח בשבילו, זה עושה לי שמח.
תכלס, אני עוד יכולה להמשיך. יש לא מעט דברים קטנים וגם גדולים שיכולים לשמח אותי. שמחתי לראות את להקת "שלווה" ב"כוכב הבא", שמחתי שהם מתגברים על הקשיים שלהם ומצליחים. מקווה שאדע לשמוח וליהנות מהטוב שהחיים מזמנים לי. מאחלת לכולנו חודשיים של אדר שמח. בעצם, לא… למה רק חודשיים אדר? מאחלת לנו חיים טובים ושמחים, עד 120.
