תתבעו אותי, אבל עד היום לא שמעתי על רועי כפרי וטל טירנגל. מתברר ששני המטורפים האלה מחזיקים מופע מצליח כבר הרבה זמן, עם קהל נאמן שרק גדל כל הזמן. עכשיו, כלומר לפני כחודשיים, הם הוציאו אלבום, "שירי מרפסת", המבוסס על הקטעים והשירים מהמופע. השאלה המיתולוגית "האם אפשר להעביר מופע קומי חי לדיסק?", מחליקה על הבננה שלי, כי, כאמור, אין לי מושג איך נראה המופע שלהם. אנחנו פה לבדוק אם השירים האלה עומדים בזכות עצמם.
להדגמה, אני מתחיל בסוף: שיר בשם "כן ניגשתי לעידו". בעל מאשים את אשתו שלא ניגשה כבר איזה זמן לבנם עידו, שמצדו די מדוכדך. היא מתווכחת: כן ניגשתי לעידו. הם מתווכחים. יום הורים. לא הלכת. כן הלכתי. במקביל, מצבו של עידו, איך לומר, מתדרדר. הוא הולך על התאבדות והם עדיין ב"לא–ניגשת –לעידו–כן–ניגשתי–לעידו" שיר קצר, כמו כל האחרים. בחירת המילים של כפרי וטירנגל מתבצעת על הקשקש. הקיבעון על ה"כן–ניגשת–לא–ניגשת", כאילו שהגישה זה החשוב ולא לעזור לילד שבדיכאון. את הרגת אותו. כן ניגשתי, מה אתה רוצה.
כפרי וטירנגל הם צלמים מצטיינים של רגעים שאין לאן להוליך מהם את המבוכה. "הצוק" – זוג עומד ליפול ולהתרסק לתהום. יש להם אולי עוד כמה שניות. הוא: אני סולח לך. היא: על מה? או: "בונה" – "אל תפחד, אתה מיוחד, כמו כל אחד". "קובי ומיטל" – "אם זה נראה כמו קובי/ אם זה הולך כמו קובי/ אם זה חמוד או מתוק או יפה כמו קובי/ אז זאת בטח מיטל", פרודיה נהדרת על שיר חתונות. "בת ים" – "יש פה מִישוּ מבת ים", בת ים, במלעיל, כן? בת ים.
רומן לא ממומש עם סוזן בויל. שיימינג לבאטמן. אח משכמה ומעלה. כן, אח משכמה ומעלה, שיר שרועי שר לטל, בהפתעה, למרות שטל בטוח שזה "משכמו ומעלה", מה שכמובן לא מזיז את רועי מילימטר מה"אח משכמה" ומהעוף. תקשיבו – תבינו. אלה תמציות החיים, ברובד הכי עולב שלהם, שזה הרגיל בעצם. כינורות, רומנטיקה ויאכטות – זה בסרטים ואצל מי שבוחר לחיות בסרט.
סיכומו של ביניים – הטקסטים של "שירי מרפסת" הם תיונים מוצלחים. שימו במים רותחים וההומור המטורף של הצמד הזה יחמם לכם את הלבלב עם כל לגימה.
כפרי הלחין את כל השירים והפיק את האלבום בלואו–פיי מוקפד, בו הגיטרה האקוסטית שלו היא הכלי הראשי. אבל, וזה לא מפתיע, גם הצד המוזיקלי של העניינים פה מוצלח מאוד, זורם ומשרת יפה את הטקסט והרעיון. לכפרי יש מנעד עצום והוא מגיע לסוזן בויל בקלות. שילוב הקולות ביניהם יפהפה.
אהבתי מאוד והם גרמו לי לעשות את כל הדרך חזרה ליוטיוב, כדי לחפש קליפים שלהם. אם זה לא נקרא עבודה טובה, מה כן?
