שחור-הזנב הוא ציפור שיר קטנה, ממשפחת הסלעיות, הנפוצה בישראל במגוון בתי גידול בשטחים המדבריים והמדבריים למחצה בישראל. רגע, מה מדברי? מה הקשר לגולן? פינה בטבע – סיפורים מהחי והצומח של רמת הגולן
את שחורי הזנב שבתמונה לא צילמתי במדבר יהודה, גם לא בנגב ואפילו לא בבקעת הירדן. שחורי הזנב שבתמונה עומדים על מעקה הכביש שמתפתל מחמת גדר אל מבוא חמה, כלומר, בדרום הגולן. חוץ מזה, הם גם צעירים. כלומר, ככל הנראה, בקעו בעונת הקינון האחרונה, בקרבת מקום.
זאת אומרת ששחורי זנב מקננים גם ברמת הגולן, או ליתר דיוק, במורדות דרום הגולן, מסוסיתא ועד לחמת גדר.
אז אמנם שחור-הזנב הוא ציפור בעלת אופי מדברי, אך כך גם מדרונות דרום הגולן שלנו.
גובהם הוא עד 300 מ' מעל פני הים, המיקום שלהם בפנים הארץ מרוחק מהים גורמים לכך שיורדים בהם עד 300 מ"מ גשם בשנה בממוצע. מלבד זה, תשתית הסלע המעט חולית וסלעי הקִרטון הופכים את הסביבה לסביבה יבשה וחסרת מים זמינים. כל התנאים האלו הופכים את המדרונות האלו לבעלי אופי מדברי מובהק, שצמחי מדבר רבים צומחים בהם.
כן, גם שחור הזנב, כמו גם מיני ציפורים ובעלי חיים אחרים, מגיעים לחיות באזור יובשני זה.
אז כמו שאמרנו, שחור-הזנב הוא ציפור קטנה ממשפחת הסלעיות, היא נפוצה בישראל בשטחי המדבר, בקעת הירדן ודרום הגולן. צבעיה אפורים אחידים, אך היא מתהדרת בזנב שחור בולט, שנפרש בכל פעם שהיא נוחתת על סלע, עץ, או גדר, בכדי לסמן את נחלתה.
מקורו הדק והעדין מעיד עליו שהוא ניזון מחרקים בעיקר והוא נוהג לעמוד בעמדה בולטת בכדי לסרוק את הסביבה בחיפוש אחרי טרף. משאיתר חרק, הוא יקפוץ ממקומו במהירות ויתפוס אותו במקורו, לעתים, אפשר לראות אותו אף רודף במרדף אווירי אחרי חרק מעופף.
שחור-הזנב הוא ציפור יציבה ברוב שטחי המדבר בישראל, אך דווקא אוכלוסיית הגולן לא נמצאת בו בחורף וככל הנראה, נודדת נדידה קצרה כלשהי, לאן? אף אחד לא יודע, לפחות עד שיתבצע מחקר הבודק את התנועה שלהם.
