ארבעים הימים, מר"ח אלול עד יום הכיפורים, נקבעו לדורות כזמן ראוי לתשובה ועל כן דורשים חז"ל – אלול "אני לדודי ודודי לי"
חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות. בחודש זה, עלה משה רבנו למרום, שהה שם ארבעים יום וארבעים לילה כדי לבקש מחילה על חטאם של ישראל בעשיית העגל.
משה רבנו מבקש מהקב"ה סליחה ומחילה. ביום הכיפורים, הקב"ה אמר למשה "סלחתי כדבריך" – משה ירד עם שני לוחות אבנים חדשים כאשר שיבר ואומרים חז"ל: לוחות שניים מעולים מהראשונים.
כאשר משה עולה למרום, נראה לו הקב"ה עטוף בציצית ולימד אותו את שלוש עשרה המידות שהן יסוד ומפתח לכפרה ולתשובה.
אומרים חז"ל: אלול מלשון חיפוש ובדיקה, כפי שנאמר אצל המרגלים "לתור את הארץ", מפרש התרגום – "ויאללון". על כך אומרים חז"ל – "נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה אל ה'". זמן זה של ארבעים יום, מר"ח אלול עד יום הכיפורים, נקבע לדורות כזמן ראוי לתשובה ועל כן דורשים חז"ל: אלו"ל – "אני לדודי ודודי לי". בחודש זה, יותר מקובלת ונוחה התשובה, משל למלך שירד לשוח בשדה ונוח לבני האדם לדבר עמו ולבקש ממנו, כל עוד הוא בשדה.
בחודש זה, מתחילים אנו לומר את הסליחות עם הפיוט "בן אדם מה לך נרדם קום קרא בתחנונים", כלומר רוצים אנו לפתוח שנה חדשה מתוך התחדשות ובירור אמיתי על מעשינו ותפקידנו בשנה האחרונה. שלא נגיע לסוף חיינו ונראה שבעצם כל חיינו היו טעות.
שנה – לשון שינה ולשון שינון. האדם הישן, אם קוראים בשמו, הוא מתעורר. האדם שנמצא בתרדמה, ניתן לנתחו ולחתוך באבריו והוא לא מרגיש דבר, על כן נאמר אצל יונה – "מה לך נרדם קום קרא אל אלוקיך". מתחילים לתקוע בשופר בסליחות, כדי להעיר אותנו מן השינה, לפקוח את עינינו ולראות את מעשינו. הרמב"ם אומר שסיבת תקיעת השופר היא "עורו ישנים משנתכם". לפעמים, חיינו הם בחינת חלום ואם אדם נמצא בחלום רע המבעית את גופו ונפשו וניכר על פניו שסובל הוא, התרופה לכך היא פשוט להעירו, כך אנו בחיינו: פעמים רבות חיים בחלום והשופר תפקידו להעיר, שניתן אל לבנו לחיות בעיניים מפוקחות.
בחודש זה, מתחילים אנו לומר את הסליחות עם הפיוט "בן אדם מה לך נרדם קום קרא בתחנונים", כלומר רוצים אנו לפתוח שנה חדשה מתוך התחדשות ובירור אמיתי על מעשינו ותפקידנו בשנה האחרונה. שלא נגיע לסוף חיינו ונראה שבעצם כל חיינו היו טעות
הקב"ה נתן תשובה לעולם, שנאמר "חי אני נאום ה' אלוקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם שוב הרשע מדרכו וחיה שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל".
בדרך כלל, אדם שרוצה שיאמינו לדבריו, בפרט אם הדברים לא ניתנים לבדיקה, הוא נשבע באמיתותם. כל שכן אם הקב"ה נשבע על עניין התשובה, מכאן שהתשובה היא דבר שהוא מעל הטבע ומעל ההיגיון ועל כן הקב"ה נשבע כדי שנאמין בכך.
אמר רבי פנחס: "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך", שמירה דרך התשובה, "שאלו לחכמה, חוטא מה עונשו? אמרה: חטאים תרדוף רעה. שאלו לנבואה, חוטא מה עונשו? אמרה: הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לקב"ה, חוטא מה עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו, שנאמר – 'על כן יורה חטאים בדרך', יורה לחטאים דרך לעשות תשובה".
וכן אמרו חז"ל (מסכת פסחים): שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן: תשובה, תורה, גן עדן, גיהינום, כיסא הכבוד, בית המקדש ושמו של משיח. כלומר, אלו אלמנטים ויצירות שהם מעל חוקי הטבע ומעל הזמן ולכן נבראו קודם בריאת העולם, שלא יחולו עליהן חוקי העולם הזה.
הרי אדם שרצח או נאף אינו יכול להחזיר את הגלגל לקדמותו, אם כן מה תועיל לו התשובה? בא הקב"ה ומחדש שיש בכוח התשובה "לכבס" את הבגד, עד כדי הסרת הכתם והשבחת האריג שנאמר: "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך…".
מדוע ממשילים זאת לעב וענן? מפני שהענן מסתיר פעמים רבות את התכלת בשמים והעב הרבה פעמים מקדיר ומעמעם את האור. אך מיד, אם רוח מנשבת, העננים חולפים ושוב רואים את תכלת השמים ואת אור השמש ואין רואים זכר לענן ולעב. כך האדם, על ידי רוח התשובה, יכול שתזרח לו שוב השמש ואור השמים יאיר בתוכו.
