לפני היפרדו מעל בני ישראל, משה מעביר אותם בברית ה' ומקפיד להרחיב באוזניהם על נושא החזרה בתשובה, כי ראה ברוח הקודש שעתידים הם לחטוא ולגלות מארצם
"כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ולא מעבר לים היא לאמור מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענה אותה ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו…".
עם ישראל עומד לפני הכניסה לארץ ישראל, משה רבנו נפרד מעם ישראל. ברגעי הפרידה, הוא מעביר אותם בברית ה'. ברית זו אינה רק עם דור המדבר "כי אם את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום…".
משה מכיר את טבעו של עם ישראל. הוא צופה ברוח קודשו שהם יחטאו ויגלו מארצם, על כן הוא מדבר איתם על מצוות התשובה שיש בכוחה למחוק את חטאי העם ולתת להם תקווה חדשה.
בפרשתנו מופיע שמונה פעמים עניין התשובה: "השיבות אל לבבך…", " ושבת עד ה' אלוקיך…", "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך…", "ושב וקיבצך מכל העמים…", "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'…", "כי ישוב ה' לשוש עליך…", "כי תשוב אל ה' אלוקיך…".
שמונה הוא מניין מעל הטבע. התשובה קדמה לעולם, קדמה לטבע, שכן אין אנו מבינים בשכל האנושי את עניין התשובה. על פי הטבע, אם קלקלת – אתה צריך לשאת בתוצאות, כמאמר חז"ל: "שאלו לחכמה חוטא מה עונשו? אמרה 'חטאים תרדוף רעה'. שאלו לנבואה חוטא מה עונשו? אמרה 'הנפש החוטאת תמות', שאלו לקב"ה חוטא מה עונשו? אמר יעשה תשובה ויתכפר לו, שנאמר 'על כן יורה חטאים בדרך' – יורה לחטאים דרך לעשות תשובה".
"כי המצווה הזאת…" – זאת מצוות התשובה. התשובה אינה עוד מצווה, אלא היא כוללת את כל המצוות כולן. וכי מצווה קלה היא שעליה נאמר "לא בשמים היא"? אלא, מצוות התשובה היא רגע! רגע אחד שבו אדם מחליט ללכת בדרך מסוימת, ברגע שהוא מאמין בצדקת דרכו, כל תלאות הדרך וכל הקשיים, יש להם משמעות ותכלית. הוא מקבל את הקשיים בשמחה, כי הם חלק מהדרך, חלק מההחלטה לקראת היעד הנכסף, לקראת בניית אישיותו.
מצוות התשובה היא רגע! רגע אחד שבו אדם מחליט ללכת בדרך מסוימת, ברגע שהוא מאמין בצדקת דרכו, כל תלאות הדרך וכל הקשיים, יש להם משמעות ותכלית. הוא מקבל את הקשיים בשמחה, כי הם חלק מהדרך, חלק מההחלטה לקראת היעד הנכסף, לקראת בניית אישיותו
משל למה הדבר דומה? לחייל שהחליט להתנדב לצנחנים. הוא מקבל על עצמו לקום לפני הזריחה וללכת לישון הרחק אחרי השקיעה, הוא מוכן לכתת רגליו במכשולים ולצנוח ממרומים, הוא מוכן לסכן את נפשו, וכל זה הוא עושה בשמחה בגאווה ובאהבה.
זה בדיוק מה שאומר משה לבני ישראל: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע… ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך…". הבחירה ללכת בדרך הטוב היא סם החיים, היא שורש התשובה.
הרמב"ם אומר שהתשובה היא הווידוי, כלומר – שאדם מתוודה בפיו על חטאו, נותן אל לבו לא לעשות שוב את החטא ומתחרט על מעשהו. מהותו של האדם זה כוח הדיבור, בזה הוא עליון על שאר בעלי החיים. כאשר אדם הראשון אכל מעץ הדעת, הקב"ה שואל אותו "אייכה?", באיזו מדרגה אתה? אם אדם הראשון היה מתוודה, סביר להניח שהיה נשאר בגן עדן, אך הוא התחבא מעצמו, מהקב"ה, התנער מחטאו והטיל את האחריות על אשתו. קין, לעומתו, רצח את הבל אחיו, אך בבית דין של מעלה הוא התוודה על חטאו. כאשר הקב"ה שואל אותו "אי הבל אחיך…"? אומר קין: "גדול עווני מנשוא…". לאחר שראה אדם הראשון את מעלת הווידוי הוא אמר את המזמור "טוב להודות לה'…"
מצוות התשובה היא בשורה גדולה ומתנה גדולה לאדם. הזדמנות להתחיל מההתחלה ועוד יותר מזה, שכן אף הזדונות נהפכות לזכויות שנאמר: "מחיתי כעב פשעיך וחטאותיך לא אזכור…", כמו שהענן המתפזר עם הרוח לא משאיר כתם בשמים – כך עם רוח התשובה אין שום רושם לחטא, "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו…".
