בנחל אל–על, או במורדות חמת גדר, בסוסיתא, או במבוא חמה. אם תטיילו במורדות רמת הגולן באביב, נסו להקשיב טוב ולחפש את השריקה העולה ויורדת של פפיון ההרים – פינה בטבע – סיפורים מהחי והצומח של רמת הגולן
פפיון ההרים, קרוב משפחה של הנחליאלי הלבן, שכולנו מכירים, הוא מין יציב בישראל והוא בסכנת הכחדה.
הפפיון מאכלס מדרונות סלעיים עם צומח עשבוני חסר עצים בכל חגורת הספר – מרכס מעון, שבדרום הר חברון ומזרח גוש עציון, עד מורדות הגלבוע המזרחיים, הגליל המזרחי, הגולן והחרמון. מדרום השפלה ועד גבעות מערב השומרון. על אוכלוסיות הפפיונים השונות, בעיקר על זו בשולי ירושלים, מערב השומרון וגבעות מודיעין, מאיימים כבישים ובניינים, פיתוח ותעשייה, רעש וזיהום אוויר.
בשל הרס בתי הגידול המתאימים, ירידה באיכות בית הגידול וצמצום השטחים הפתוחים, אוכלוסיית פפיון ההרים בישראל נמצאת במגמת ירידה ומצב זה מאיים על אוכלוסיית הפפיונים העולמית. תת–המין הקיים בישראל הנו כמעט אנדמי לישראל. כלומר, חי בעיקר בישראל ומעט בירדן ובשכנות נוספות.
כמו הרבה מינים קרקעיים, המקננים בקרקע, לפפיון צבע חום חולי, עם פספוס לצורך הסוואה על פני הקרקע. כאשר הוא שר ומכריז על טריטוריה, הוא עולה על סלע בולט ושורק את שירתו העולה ויורדת.
אבל הדבר המעניין ביותר אצל פפיון ההרים הוא שישנה ציפור נוספת המקננת בישראל שעלולה להיות מושפעת ממגמת הירידה שלו. הקוקייה האירופית המוכרת לכולנו, כן זאת עם הקו–קו קו–קו, מטילה בישראל את ביציה בקנים של פפיון ההרים בלבד.
כבר סביב פברואר, הקוקייה מגיעה לאזורי הקינון של הפפיונים ומתחילה לחפש לה קן מתאים. היא מחכה לשעת כושר ומטילה ביצה יחידה, הדומה לביצי הפפיון ומסתלקת.
גוזל הקוקייה בוקע ראשון מהביצה ומתפתח במהירות. כאשר יש לו מספיק כוח, הוא דוחף מן הקן את שאר הביצים ובכך הופך למעשה לבן יחיד (מאומץ אמנם) לזוג פפיונים, שמספקים לו את כל צורכו כאילו היה בנם הביולוגי.
