הילד נושך, או ננשך. החל מצמיחת שיניים, עבור בסקרנות, התלהבות, התרגשות, תסכול, לחץ וכלה ברצון לשליטה – כל אלה גורמים לילד לנשוך את רעהו
שוב הגעת לאסוף את ילדך מהמעון והמטפלת סיפרה לך שננשך? שוב הגעת למעון וסיפרו לך שילדך נשך את חברו? ואולי גילית את הנשיכה במקלחת של אותו ערב? הרגשת כאב עמוק על החוויה שעבר ילדך הננשך? לעתים, הנשיכה נראית איומה דווקא אחרי הרבה שעות, כשהכול נרגע. את חשה תסכול על ילדך הנושך?
נשיכה יכולה להיות המשך ישיר לצמיחת שיניים – הצורך לנשוך ולהתעסק עם החניכיים והפה שבו שיניים חדשות. ילד שנושך בגלל צמיחת שיניים, יוכל להחליף את הנשיכה בנשכן, סלרי קר, תפוח, מלפפון, או חיתול בד
בואו ננסה להבין למה נשיכות הן חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות של חלק מהילדים בקבוצה ומה ניתן לעשות בעניין, בין אם את אימא לילד שננשך, ילד שנושך, או מטפלת בילדים אלו. הרבה פעמים, כשיודעים מאיפה הנשיכה נובעת ומבינים מה מסתתר מאחורי ההתנהגות הזו, קל לנו להתמודד ולתת כלים לילד הנושך ולזהות מתי לשמור על הילד הננשך, עוד לפני שננשך.
נשיכות הן חלק בלתי נמנע של החיים אצל ילדים, במסגרות, או בבית עם כמה ילדים, סביב אותו גיל. זהו חלק מתהליך התפתחותי, של חקירה, גילוי העולם, סקרנות טבעית, רצון להגיד משהו לפני שיש אוצר מילים ועוד.
תינוקות חוקרים את העולם דרך כל החושים, גם דרך הפה, המקום ממנו אמורים לצאת המילים, התקשורת מול האחר. כשאין כלים התפתחותיים של שפה, רגיעה, ויסות עצבי ומוטורי, הנשיכות יהיו חלק בלתי נפרד מהתקשורת וחקירת העולם.
נשיכה יכולה להיות המשך ישיר לצמיחת שיניים – הצורך לנשוך ולהתעסק עם החניכיים והפה שבו שיניים חדשות. ילד שנושך בגלל צמיחת שיניים, יוכל להחליף את הנשיכה בנשכן, סלרי קר, תפוח, מלפפון, או חיתול בד. חשוב לנתב אותו לנשוך דברים אלו ולא ילדים אחרים.
נשיכה יכולה להיות גם המשך ישיר לסקרנות וחקירה טבעית. במקרה כזה, נלמד את ילדינו מה מותר לנשוך ומה לא.
נשיכה יכולה לנבוע מהתלהבות והתרגשות – נוכל ללמד שחיבוק, מגע וליטוף עדיפים על נשיכה, כשמתרגשים.
או מתסכול – אז ניתן לילד רעיונות לפתירת התסכול ואיך נכון יותר להתמודד עם תסכולים.
הנשיכות יכולות לנבוע גם מצורך בשליטה או לחץ – כאשר הילד יחוש מאוים, או חסר שליטה, כך ישיג כוח ושליטה במצב. נחבק, נעניק ביטחון ושוב ננסה ללמד אלטרנטיבות להתמודד עם תחושה קשה זו.
קודם כול לחבק
כדי להבין מדוע הילד הנושך עושה זאת, נתצפת לראות באילו זמנים זה קורה וכך נוכל לדייק במענה לקושי שהוא מביע דרך הנשיכה. נעודד את הילד הנושך להשתמש במילים. נשמור שהוא לא נמצא לבד עם קבוצת ילדים, כדי למנוע כאב מילד שננשך. נלמד אותו לבוא ולבקש עזרה. ננתב את הצורך בלהשתמש בכוח, או בשליטה, לדברים אחרים, לדרכים אחרות. נתרגל אתו שפה, מילים: "אפשר את המשחק", "אני גם רוצה", "אל תיקח לי" וכד'.
חשוב להגיב בצורה עניינית ורגועה, כדי לא להפוך את הנשיכות למוקד שליטה, שדרכו הילד "משיג" יחס, קירבה, להיות במוקד העניינים. קודם כול לחבק, ולהרגיע את הילד שננשך, למרוח על הנשיכה צרי, וזלין, חמאה, מיונז ועוד. ללמד אמפתיה את הילד שנשך – "תראה כמה כואב לו", "זה ממש לא נעים לו", "הוא בוכה ועצוב", "הנשיכה השאירה לו פצע". להיות עקביים. ילד שיקבל כלים לנתב את הצורך בנשיכות וגם יראה שאין שם פחד, או עניין סביבו, לרוב יפסיק לנשוך. במסגרות, חשוב לא לתת הרבה זמן ריק ללא תוכן, או השגחה. שם יש יותר מאלה.
חשוב לדעת שאירוע הנשיכה יכול להימשך כמה שניות בודדות וזה עלול לקרות גם כשיש השגחה מלאה. לא ניתן למנוע לחלוטין. אירוע הנשיכה הוא מלחיץ גם לילד שננשך וגם לילד שנושך. חשוב למנף אירועים אלו כדי להעניק כלים של התנהגות ושל תקשורת ולא כדי לפגוע בילד הנושך. מתחת לגיל 3, הענשה לילד הנושך היא בדרך כלל לא אפקטיבית, כי הוא אינו מקשר בין ההרחקה לנשיכה.
