ה"כולל" בחיספין מכנס לחדר אנשים מכל הגולן, החפצים בלימוד תורה לשמה ויוצאים גם לסיורים מעניינים, מדי פעם, משולבים בסקירות היסטוריות על עם ישראל בארצו
אברהם טייטלבוים
לכל מי שעדיין אינו יודע, ישנו מקום נפלא הנמצא בחיספין, שהפך לביתם השני של קבוצת גמלאים ולא רק הם, ה"מבלים" ובעיקר לומדים בו שלושה ימים בשבוע – ראשון, שלישי וחמישי.זהו מועדון חברתי המקנה ידע בכל מקצועות הליבה של היהדות. בנוסף על כך, מדי פעם, לומדים קצת היסטוריה יהודית, המשולבת עם היסטורית העולם שמסביב. יום אחד, פעם בחודש חודשיים, יוצאת הקבוצה לסיור-טיול, כשבחלק מהסיורים הללו משתתפות גם נשות ה"אברכים".
למשל, לפני כחודש, יצאנו לסיור בדרכים העתיקות כמו "דרך הים",שהדרכים הסלולות כיום, (כביש 6, למשל) נמצאות על אותם התוואים. נסענו בואדי מילח (ולא מילק), שכשמו כן הוא: בו הובל המלח, מהים ליבשה. כמובן, שגם אז, כמו היום, המלח שימש לשימור מזון, תיבול, רפואה ובזמנם, אף לתשלום משכורות. ביקרנו בחוף עתלית, מול המבצר הצלבני האחרון שלא נפל לידי המוסלמים, אלא פשוט ננטש. בסמוך אליו, בתוך הים ובעומקו, נמצא כפר פיניקי שעדיין לא נחשף. למדנו שהחול, שבעבר הגיע דרך תעלת סואץ לחופי ישראל, נעצר בעקבות בניית סכר אסואן, דבר שגורם להתמוטטות צוקי הכורכר שנוצרו מהתאבנות דיונות החול.
מכירים את נאומו של רב החובל מהשיר הידוע -"עננים על ראשינו הרוח איתן"? ובכן, שמענו את סיפורה של אניית המעפילים "חנה סנש", שבעקבותיו כתב אלתרמן את מכתב התשובה לקפיטן האיטלקי. בנוסף לכל הנ"ל, גילינו גם כמה זמרים מתוך הקבוצה שיודעים לשיר והם אלה שהובילו את מקהלת החבורה בשירו של אלתרמן.
קיבלנו מושג מה עומד מולנו בלבנון. משם, ירדנו חזרה לקדש נפתלי על עתיקותיה, סרקופגיה וסיפוריה. מצודת כ"ח הרטיטה את לבנו, מול גבורת הלוחמים ובעיקר הרעות, שהתבטאה בערך שלא נוטשים פצועים בשטח
תחנתנו הבאה הייתה במכמורת שם ביקרנו במרכז הארצי לצבי ים. שמענו ולמדנו פרק בהלכות צבי הים הבריאים והחולים.
הכתובת הבאה בסיורנו הייתה בכניסה למושב "בית חנניה", שם התוודענו למפעל המים העצום של אדריאנוס טריאנוס עבור העיר קיסריה,ששמו חרוט על אחת מאבני המפעל. איפה אדריאנוס ואיפה אנחנו?
תחנתנו האחרונה הייתה בנחל התנינים, שם יצרו הרומאים מפעל מים, שייצר אגם גדול על מנת להרים את המים לגובה שבסופו יוכלו המים לרדת לעיר הנמל החשובה, קיסריה. כמובן שהמים נוצלו גם להקמת טחנות קמח, שהיו תחילתה של המהפכה התעשייתית הראשונה שרתמה את כוחות הטבע לשימוש מסחרי לטובת האדם..
למדנו גם על החרוב, שגרעיניו הם המידה של קראט ("גֵרָה", בלשוננו) למדידות גודל יהלומים ונעליים וכמו תמיד, קינחנו במסעדה לפני שובנו הביתה.
קדש נפתלי
כדי לסיים עם טעם של עוד, יצאנו ביום האחרון ללימודים, לסיור נוסף בגליל העליון.קיבלנו שיעור בבניית כלי נגינה אצל בונה כלים, בראש פינה. משם, נסענו בכביש הצפון, לתצפית במרכזה של אצבע הגליל. מי שנתן לנו את הסקירה במקום היה לא אחר מאשר בנו של מורה הדרך המסור שלנו (שהוא אגב גם מנהל ביד רמה את כל ענייני הכולל), סג"מ דוד רונס, בנו של יצחק.
קיבלנו מושג מה עומד מולנו בלבנון. משם, ירדנו חזרה לקדש נפתלי על עתיקותיה, סרקופגיה וסיפוריה. מצודת כ"ח הרטיטה את לבנו, מול גבורת הלוחמים ובעיקר הרעות, שהתבטאה בערך שלא נוטשים פצועים בשטח.
שוב קינחנו במסעדה בקריית שמונה.
כאן המקום להזמין את כל מי שמעוניין ללמוד תורה לשמה, בחברה של אנשים טובים, מכל רחבי הגולן, להצטרף לחבורת ה"כולל". מיטב הרבנים והמרצים מגיעים ללמד כמו הרב איזנטל, הרב יגאל אריאל, הרב סמואל ועוד ועוד.
הערך המוסף הוא פעילויות שונות המחברות אותנו לגולן, לשמוע מעט על ההיסטוריה של עם ישראל בארצו ולטייל בה.
למי שחשקה נפשה בתורה, מתקיים יום אחד בשבוע לימוד לנשים במתכונת דומה.
המעוניינים גם הם להצטרף ולשמוע פרטים נוספים, מוזמנים להתקשר ליצחק
054-4653865.
