כל הכשלים ערב ה-7 באוקטובר, ב-7 באוקטובר עצמו ובזמן שעבר מאז, כולל מלחמת הדשדוש, מחייבים שינוי דרמטי בתפיסת הביטחון של ישראל
הכישלון המדיני-ביטחוני-קונספטואלי שיצר את המציאות של 7 באוקטובר, המחדל המודיעיני ערב 7 באוקטובר, הכשל המבצעי ב-7 באוקטובר ומלחמת הדשדוש הכושלת, כל אלה מחייבים שינוי דרמטי בתפיסת הביטחון של ישראל. ברוב הפרמטרים, אין צורך להמציא את הגלגל, אלא לרענן מרכיבים חשובים בתורת הביטחון שנזנחו, הושכחו ונשכחו. אציג כאן, על קצה המזלג, שורה של שינויים מחויבי המציאות.
צבא גדול, חזק וחכם
רעיון העוועים של "צבא קטן וחכם" יצר צבא טיפש, שאינו יודע להילחם במקביל בשתי חזיתות, ושבתשעה חודשים אינו מסוגל להכריע ארגון טרור. עד לפני תשעה חודשים, עוד ליהגו כאן על צבא שכירים ("צבא מקצועי", בכיבוסית). מדינה המוקפת אויבים שחותרים להשמידה זקוקה לצבא גדול הרבה יותר. כן, הרעיון של צבא העם הוא כורח קיומי. יש להעמיק את הגיוס לצה"ל, לא רק של המשתמטים החרדים, אלא גם של איי ההשתמטות במגזר החילוני. להרחיב באופן דרמטי את כוחות המילואים. להחזיר באופן קבוע את אורך השירות הסדיר לשלוש שנים. להרחיב את גיוס הבנות.
לשנות באופן דרמטי את המבנה של צה"ל, באמצעות הגדלה משמעותית של אחוז הלוחמים הקרביים והלוחמות הקרביות בתוכו. יש צורך לחזק את החינוך ואת הכנת הנוער לשירות משמעותי בצה"ל ולא להיבהל מדמגוגים שמזהירים מפני "מיליטריזם", כביכול.
עצמאות חימושית
לפני כשנתיים, ראש הממשלה ניסה לקדם ברית הגנה עם ארה"ב. אילו הצליח, זה היה אסון. התלות בארה"ב הייתה מוחלטת ולא היינו עוד מדינה עצמאית, שבכוחה לקבל את ההחלטות החיוניות לביטחונה באופן עצמאי. גם כך, התלות בארה"ב מזיקה ומחלישה, בעיקר בשל התלות בחימוש אמריקני. יש לחזק באופן משמעותי את התעשיות הביטחוניות בשאיפה להתקדם לעצמאות חימושית מקסימלית.
מלחמת בזק
מראשיתה, מלחמת "חרבות ברזל" מתנהלת כאילו יש לנו כל הזמן שבעולם. כך, לאורך הדשדוש האין-סופי, שחקנו עד דק את אהדת העולם, שעמד לצדנו אחרי 7 באוקטובר וחלה שחיקה משמעותית בלכידות הלאומית סביב המלחמה. עלינו לחדש את התפיסה של מלחמות בזק, בשיטת "מבצע סבתא": "אתה מתחיל הכי מהר ולאט לאט אתה מגביר". כן, להתחיל הכי חזק ומהר ולהמשיך במלוא העוצמה עד השגת ניצחון מהיר.
לשטח האויב
עקרון יסוד בתפיסת הביטחון של ישראל הוא העברת המלחמה לשטח האויב. הקמת רצועת ביטחון עם לבנון בצד הישראלי, לאחר פינוי מופקר של רבבות ישראלים, מעניקה ניצחון לחיזבאללה. אסור היה לזה לקרות. כאשר אנו מותקפים, עלינו להעביר, במלחמת בזק, את המלחמה לשטח האויב ולהכות אותו בשטחו.
מתקפת נגד מקדימה
אסור היה לנו לאפשר לחמאס להתעצם ולהתחזק לכוח שהיכה בנו ב-7 באוקטובר וגם לא לכוח שהכה בנו בעשרות אלפי רקטות לאורך שנים. במקום לאפשר להם להתעצם, ואז להפתיע אותנו ולהכות בנו, היה עלינו לצאת למתקפת מקדימה, ביוזמתנו, בעיתוי הנוח לנו ובהפתעה ולשבור מראש את כוחו. אחרי 7 באוקטובר, הנחת העבודה שלנו חייבת להיות, שהמלחמה עם האויב היא בלתי נמנעת והשאלה היא אם אנו תוקפים ראשונים, או ממתינים לעוד 7 באוקטובר. את מדיניות ההתמכרות לשקט יש להמיר במדיניות של מתקפת נגד מקדימה.
בסיס החוסן הלאומי – הכרעה וניצחון
בכל הסבבים, לא חתרנו להכרעה, אלא להפסקת אש. כל אחד מהסבבים צריך היה להסתיים במיטוט חמאס.
גבולות בני הגנה
במשך שנים, סיפרו לנו שבעידן הטילים והטכנולוגיות המתקדמות, אין משמעות לשטח. פרס נהג ללעוג: מה, הטיל יעצור ליד מרום גולן ויבקש אישור ממזכירות הקיבוץ להמשיך במעופו. נוררררא מצחיק…
בסופו של דבר היכו אותנו מחבלים עם כפכפים על אופנועים. ב-7 באוקטובר, הוכח באופן מוחלט עד כמה יש חשיבות לשטח. האויב הגיע ב-7 באוקטובר עד נתיבות. אם נחזור לקווי 4 ביוני, בכמה מקומות רוחב המדינה יהיה צר יותר מהמרחק מגבול עזה לנתיבות.
השאלה אם גבולנו המזרחי יהיה הירדן או כביש שש, היא שאלה קיומית של להיות או לחדול (בהתאמה). אסור לנו לוותר על גבולות בני הגנה.
מתקפת 7 באוקטובר הייתה בעיצומם של אירועי היובל למלחמת יום הכיפורים. השיח היה שלעולם לא נופתע שוב, כמו אז. ראינו מה קרה. איננו המדינה היחידה שהופתעה. ספק אם יש מדינה שמעולם לא הופתעה. הנחת העבודה שלנו צריכה להיות שנופתע ולכן אנו מחויבים בגבולות בני הגנה, שיאפשרו לנו לעמוד במתקפת פתע של האויב.
התיישבות ביטחונית ב-7 באוקטובר, כשהכל קרס וצה"ל לא היה, מי שבלמו את המתקפה ועצרו את האויב בטרם יגיע למרכזי האוכלוסיה הגדולים במרכז הארץ היו כיתות הכוננות של היישובים; כיתות הכוננות המוחלשות, המוקטנות, המזולזלות, שהנשק שלהם היה בנשקיות.
האירוע מדגיש את הצורך לחזור לתפיסת ההתיישבות הביטחונית, בשני מישורים. מישור אחד הוא הניצול הנכון של היישוב ככוח לוחם. המישור השני הוא תנופת התיישבות לאורך גבולות הארץ.
להתיישבות הביטחונית אקדיש מאמר נפרד.
חוסן לאומי וחברתי
אי אפשר לנתק את 7 באוקטובר מהשנה שקדמה לה. עלינו לחזק את הלכידות הלאומית, שהיא בסיס החוסן הלאומי. בעשור הקרוב, אנו מחויבים בממשלת אחדות לאומית, ללא קיצונים מימין ומשמאל, שלצד חיזוק צה"ל, ריענון תפיסת הביטחון ותקומת הנגב המערבי וקו העימות עם לבנון, תיצור הסכמה לאומית רחבה בסוגיות המפלגות אותנו.
ויש לחזק, בין השאר באמצעות מערכת החינוך, את האמונה בצדקת הדרך הציונית.
