היא קוסמטיקאית הוליסטית, שמשלבת טיפולי יופי עם רוקחות טבעית ועיסוי רפואי. מחוברת חזק לטבע. "השהייה בטבע היא תרופת פלא לגוף ולנפש". האורחת שלנו לשבת היא מוריה שפיר, מרמות
צילום: ליהיא בן זקן
קצת על עצמך
"מוריה שפיר, בת 42, נשואה לתומר ואימא לאייל – 15) ואלה – 12".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בקיבוץ גדות וכשהייתי בגיל חמש, עברנו לגור במושב שעל. את שנות הנעורים ביליתי בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר ועד היום, אני אוהבת ומחוברת לשקט של הנוף המדברי".
מגורים
"רמות. אנחנו גרים במשק של ההורים של תומר, במושב רמות ומחכים לקבל נחלה חקלאית משלנו. ההורים של תומר מהגרעין שהקים את המושב ואנחנו שמחים להמשיך את דרכם".
עיסוק
"קוסמטיקאית הוליסטית. אני משלבת טיפולי יופי עם רוקחות טבעית ועיסוי רפואי. יופי ואסתטיקה, בעיניי, הם ביטוי של בריאות, רווחה ואיזון מבפנים החוצה.
"תומר ואני בנינו במו ידינו מתחם טיפולים קטן וקסום, ליד הבית שלנו, במושב רמות. המתחם מוקף גינה יפהפייה וצופה על נוף הכנרת והגליל, כחלק מהשקפת העולם שלנו שטבע ויופי הולכים ביחד ושטיפוח במובן ההוליסטי של המילה הוא מושג מאוד רחב ועמוק. הקליניקה שלי מתחלקת לשני חדרי טיפולים – אחד לטיפולי פנים והשני לפדיקור רפואי. השילוב בין מכשור טכנולוגי לצמחי מרפא מרתק בעיניי ומאפשר טיפולים מאוד עדינים עם תוצאות מרשימות".
איך נראה יום שישי שלך?
"בימי שישי אנחנו אוהבים לאכול עם משפחה וחברים. אין לנו טקסים מיוחדים שקשורים לשבת, אבל מאוד מעריכים את הזמן המיוחד הזה של הורדת הילוך והנאה מה'ביחד' שהמפגש הנינוח מאפשר".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"כשאני מארחת לארוחת שבת, אני אוהבת לשחזר את המאכלים מבית אבא ואימא. מגיל צעיר, שיתפו אותי בבישולי השבת והחגים בבית. כך העבירו לי הוריי את המתכונים והנחילו בי אהבה לבישול ואירוח. המנות שאנחנו אוהבים לערב שבת הן מרק עוף צלול, קדירת עוף ותפוחי אדמה ברוטב מתקתק, כבד עוף, קרעפלך (כיסוני בצק במילוי תפוחי אדמה, בליוויי רוטב בצלים מקורמלים), עוגת תפוחים עם קינמון וקומפוט תפוחי עץ עם פירות יבשים ותבלינים".
זיכרון ילדות משבת
"בילדותי, ערכנו קבלת שבת ברוח יהודית-חילונית-קיבוצית, גם עוד הרבה שנים לאחר שעזבנו את הקיבוץ. מפת שולחן לבנה, אימא מדליקה ומברכת על הנרות, אבא עושה קידוש עם כיפה גדולה לבנה ויפה על הראש. כולנו לבושים חולצות לבנות ושרים שירי שבת עם שירונים מאוירים. הרגשנו את החיבור בין העבר והמסורת להווה ולאדמה. הציונות, אהבת הארץ והגשמת החלום הציוני דרך התיישבות וחקלאות היו הערכים עליהם גדלתי".
מאכל אהוב
"אני אוהבת במיוחד מאכלים ממולאים, מכל הסוגים. מכרוב ממולא הונגרי של סבתא, דרך עלי גפן בסגנון יווני ועד קובה במרק סלק. אני אוהבת להכין אותם, להגיש אותם לילדיי ולאכול אותם בעצמי. הם מסמלים בעיניי את היכולת להעביר אהבה באמצעות אוכל. יש שם שילוב של ידע וטכניקה, שעוברים מדור לדור, עם בחירה מודעת להקדיש זמן ועמל כפיים למלאכת הבישול בעולם של פאסט-פוד והייטק. כמו האוכל של הסבתות של פעם, שכל סיר שלהם הוא חיבוק מנחם ועוטף".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"אני אוהבת לעבוד בגינה ולטייל בטבע. מאוד אוהבת לטבול במקורות מים טבעיים ויש לנו בשפע מהם, כאן, בסביבה הקרובה. בעיניי, השהייה בטבע היא תרופת פלא לגוף ולנפש".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"אני מאוד מתגעגעת לסבתא שלי, מרים ז"ל. היא נפטרה כשהייתי בת 27, בהיריון ראשון עם הבן שלי ועדיין ילדה בעצמי. הייתי שמחה לספר לה על כל הגלגולים שעברתי בחיים ושתראה לאן הגעתי".
בשעות הפנאי, מה עושה?
"אני אוהבת ליצור, לקרוא וללמוד. כל תקופה, משהו אחר מושך את תשומת לבי ואני מתמסרת לחקירה ולהתנסות. יחד עם זאת, כשאני מרגישה שהעניין מוצה, אני משחררת באהבה וממשיכה להרפתקה הבאה".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"המלחמה מאוד מעציבה אותי. כואב לי בעיקר על מה שקורה לנו, כעם וכחברה. בתור דור שלישי לניצולי שואה, אני מבינה היטב מה המשמעות של עם ללא מדינה ואני חוששת שלא כולם מבינים את גודל השעה".
מהו המוטו שלך בחיים?
"רוצה-עושה, אל תחכי לפנסיה. אני סובלת ממחלה כרונית, מגיל 16. הרופאים אמרו לי לא פעם שהחיים שלי עלולים להיות קצרים, אז אני משתדלת לנצל כל יום במלואו ומקפידה להשתמש במתנות שקיבלתי כדי לעשות טוב בעולם ולחלוק את השפע עם אחרים".
מהו החלום שלך?
",החלום שלי מאוד פשוט: לבנות את ביתנו בגולן, לגדל את ילדיי להיות בני אדם טובים וערכיים, לזכות להזדקן בבריאות לצד בעלי ולגדל נכדים בנחת, בארץ היפה שלנו".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"אני אוהבת את הפשטות של האנשים, את הקהילתיות שעדיין מאוד מורגשת, הערבות ההדדית ואת הטבע הפראי שזמין לנו בכל פינה".
מה את מאחלת לעצמך?
"אני מאחלת לעצמי להמשיך לצמוח ולהתפתח, כמטפלת, כאימא וכאדם. אני בגיל שאפשר להשקיע בעצמי יותר ואני בהחלט מתכוונת לעשות זאת. אני מבינה שככל שאני יותר שלמה ומלאה, יש לי יותר מה לתת".
