אנחנו בוחרים איך ייראו החיים שלנו. לא תמיד מה שאנחנו רוצים ובוחרים זה גם מה שיקרה, אבל לנו יש את האפשרות לנסות להשפיע שהבחירה שלנו תנצח. ככה בחיים, ככה בבחירות
שוב בחירות באופק, כאילו שלא הספיקו לנו הבחירות הקודמות. "מה ישתנה הפעם?", שאלה אותנו הקטנה שלנו, בת ה10, "אם פעמיים יצאו כמעט אותן תוצאות מה יהיה ההבדל? מה אתם בוחרים הפעם?", היא המשיכה להתעניין, תוך כדי שיחה משפחתית על הבחירות לכנסת, על המפלגות השונות והמועמדים. דיברנו גם על הבחירות שלנו בחיים: האם באמת יש לנו בחירה חופשית? או שהכול מתנהל מלמעלה? "יש לנו היכולת לבחור איך החיים שלנו ייראו", אמרתי לילדים בנחרצות, "אנחנו בוחרים את הדרך שלנו ואת המטרות והחיים שלנו הם מה שבחרנו לעצמנו. אנחנו בוחרים את בני הזוג, את תחום הלימודים, את המקום בו נגור, את החברים שלנו, אנחנו בוחרים מה ללבוש, מה לאכול, מתי ללכת לישון. אנחנו בוחרים לאהוב, לראות דברים בעין טובה, חיובית ואופטימית ואנחנו יכולים לבחור בטוב ובשמחה. כל דבר שקורה לנו בחיים הוא תוצר של הבחירות שלנו. נכון שיש דברים שמונחתים עלינו מכוח עליון, אבל יש בכוחנו את האפשרות לבחור את הדרך איך להתמודד אתם".
"אבל בבחירות לממשלה, לא כל מה שנבחר יקרה", המשיכה הקטנה להתעניין, "הרוב מחליט, לא אנחנו".
"נכון", הסכמתי אתה ואהבתי את ההתעמקות שלה. "זה חלק מהחיים. לא תמיד מה שאנחנו רוצים ובוחרים זה מה שיקרה, אבל לנו יש את האפשרות לנסות להשפיע שהבחירה שלנו תנצח ויחד עם זה, אנחנו צריכים לדעת לקבל את האפשרות שלא בהכרח מה שאנחנו רוצים יקרה. גם בכיתה, או בשבט, לא כל מה שאת רוצה יקרה ואת צריכה ללמוד לזרום עם מה שהרוב קבע".
שמעתי על אנשים שנמאס להם והפעם לא ילכו לבחור. בעיניי, זו בריחה, כי לכל אחד יש כוח להשפיע וזאת לא רק זכות, אלא חובה.
קצב אחר
השבוע, הייתי בירושלים, נסעתי ברכבת הקלה בשעת לילה מאוחרת. ברחובות, היו הרבה מאוד אנשים, נשים, גברים, אימהות עם עגלות תינוק, חבורות של צעירים, זוגות בדייט יושבים על ספסלים. בתי הקפה התחילו להתפנות ב-23:30 בלילה. יש חיים בשעות האלה ואני, שרגילה לחיי הגולן השקטים והרגועים, משתוממת מההמולה הלילית. לאן הן הולכות האימהות האלה עם העגלות, בשעה מאוחרת, בערב קפוא? אנשים לא הולכים לישון בעיר הזאת?
הסקרנות שלי לא מניחה לי. אני שואלת את האישה שיושבת לידי, אם תמיד שוקק ככה בשעות האלה ולאן כולם נוסעים עכשיו.
"מאיפה את?", היא שואלת אותי.
"ממושב בגולן", אני משיבה לה.
"אה…", היא מהנהנת, כאילו מבינה למה אני מופתעת, "זה רגיל שיש תנועה כזאת בלילות בירושלים. ביום, אנשים עובדים ובלילה – מבלים, יוצאים לקניות, לסרטים, לבתי קפה. הייתי בגולן איזו תקופה, עבדתי בקטיף באחד הקיבוצים. לא יכולתי להבין איך אנשים חיים אצלכם. בתשע בערב, כבר אין אף אחד ברחובות. שעות עמדנו לחכות לטרמפ והכביש ריק. זה קצב אחר, אבל מקסים אצלכם, למרות השקט, אבל לא הייתי יכולה לחיות בשקט הזה".
"גם אני לא מצליחה להתרגל לפקקים ולצפיפות ולבעיות החנייה בעיר הגדולה", עניתי לה, "אני אוהבת את השקט שלנו ואת השאנטי. כל אחד והבחירות שלו ומה שמתאים לו. זה אנחנו שבוחרים איך החיים שלנו ייראו".
אני חושבת לעצמי על הבחירות שלי בחיים, על הבחירות של הילדים שלי וגם על הבחירות שתכף יהיו. לפעמים, אנחנו בוחרים נכון. לפעמים, אנחנו מגלים שעשינו טעות, אבל גם מהטעויות שלנו אנחנו לומדים
אני חושבת לעצמי על הבחירות שלי בחיים, על הבחירות של הילדים שלי וגם על הבחירות שתכף יהיו. לפעמים, אנחנו בוחרים נכון. לפעמים, אנחנו מגלים שעשינו טעות, אבל גם מהטעויות שלנו אנחנו לומדים. זה חלק מהחיים. כל בוקר, כשאנחנו מתעוררים, אנחנו בוחרים – מה ללבוש, מה לאכול, אנחנו בוחרים איך ייראה היום שלנו ואיך ייראו החיים. אנחנו בוחרים את נקודת המבט שלנו והלוואי שנדע תמיד לבחור נכון.
