היא פנסיונרית, אומנית, ציירת, צורפת וחורזת תכשיטים ובעיקר – מגדלת צמחי אדניום. "אני מבצעת הפריות, מרכיבה צבעים נוספים, מאבֶּקת פרחים לקבל את הזרעים שחוזרים לחממה להנבטה וחולמת לפתוח משתלה של צמחי אדניום". האורחת שלנו לשבת היא עטרה קציר, מקצרין
קצת על עצמך
"עטרה קציר, נשואה ליוסי. אימא לארבעה – שי, טלי, ברק ומאור".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בחיפה להוריי, צבי ורבקה צוקר ז"ל, שהיו ניצולי שואה. מודה לאל שגדלתי בבית חם, דואג ואוהב.
"עד גיל שבע, גרנו בטירת הכרמל. אבי היה ראש המועצה מטעם תנועת החירות. בעקבות עבודתו, פגשתי הרבה חברי כנסת מהדור הנפלא ההוא, כמו מנחם בגין, שהיה בא לבקר בביתנו. בגיל שבע, עברנו לחיפה ולמדתי בבית הספר היסודי 'גאולה'". בתיכון למדתי בבית הפקיד בחיפה, בית ספר מקצועי.
"את שירות הצבאי עשיתי בגדוד 334 בתותחנים, בסיני. התקופה היפה ביותר שלי. הייתי פקידת המבצעים".
מגורים
"קצרין, כבר 47 שנים.
"הגענו לקצרין בעקבות חברה שסיפרה שהיא עוברת לקצרין. עד אז, לא שמעתי על המקום. נסענו לראות עיר קטנה, בקושי כמה משפחות, קצת שומם, אבל החלטנו מהר מאוד לעלות לגולן. עברנו ועדת קבלה והתקבלנו על ידי משפחת אברהמי יונה ז"ל ובנצי. תוך חודש, מכרנו את הדירה בקריות ובנובמבר 1977, הגענו לקצרין, זוג ושני ילדים, שי וטלי. ברק ומאור נולדו כאן. היינו בין 30 משפחות הראשונות של קצרין. גרנו ב'משעול הדמעות' – משעול חרמונית".
עיסוק
"פנסיונרית, אומנית, ציירת, צורפת וחורזת תכשיטים. מגדלת צמחי אדניום. לפני 10 שנים, בטיול במזרח עם בעלי יוסי, נתקלתי באחד מהשווקים בצמח עם גזע מאוד עבה ופריחה יפה. לא הכרתי אותו ודווקא הוא משך אותי והחלטתי לרכוש אותו.
"האדניום, או בשמו העממי 'שושנת המדבר', הוא שיח שמקורו במדבריות המזרח התיכון ומזרח אפריקה. מעצם היותו מדברי, הוא לא זקוק להשקיה מרובה, חובב אקלים חם. בארץ הוא פורח בקיץ ממאי עד אוקטובר. מומלץ לגדל אותו בעציץ, כיוון שבחורף רצוי להעבירו למקום מוגן מגשם וקור.
"במשך 10 שנים, אני חוקרת את הצמח וטסה למזרח ופוגשת מגדלים אחרים ולומדת מהם.
"אני מבצעת הפריות, מרכיבה צבעים נוספים, מאבֶּקת פרחים לקבל את הזרעים שחוזרים לחממה להנבטה וחולמת לפתוח משתלה של צמחי אדניום".
איך נראה יום השישי שלך?
"בדרך כלל, ביום שישי אני נוסעת לילדים ולנכדים. ילדיי לא גרים בקצרין. הם חיים בערים הגדולות וטוב להם שם.
"בשבתות בלעדיהם, בשולחן אני מרגישה ריקנות וחוסר ואז זה אני ובעלי והשיצואית שלנו, טופי. נוסעים אליהם כל פעם לילד אחר. אני מבשלת ומגיעה עם המאכלים שהם אוהבים. ממולאים, שניצלים ועוף בתנור, עם תפוחי אדמה ועוד".
זיכרון ילדות מהשבת
"ארוחת שישי בערב. כולם יושבים בשולחן. אין לצאת לחברים, או לבילוי, לפני ארוחת שבת. גם בשבת – ארוחת צוהריים משותפת".
בשבת – ספרים, או עיתונים?
"אוהבת ספרות מקצועית על הצמחים".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"המפגש שלי עם נכדיי. אנחנו הולכים לשחק באולינג, או ל'אי ג'אמפ', להחלקה על הקרח. אלה הם הרגעים המאושרים שלי".
מה עושה בשעות הפנאי?
"אין לי הרבה כאלה. אני זקוקה לעוד כמה שעות ביום, להספיק עוד דברים. היום שלי מתחיל בחמש בבוקר, כשאני יוצאת לטפל בצמחים ובחממה ועד הערב, אני עסוקה".
מהו המוטו שלך בחיים?
"חיה ותן לחיות".
עם מי הייתי רוצה לשבת לכוס קפה?
"עם הוריי ועם אחותי, לסגור כמה פינות…".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"מאחר שאני אישה לא לחוצה ועסוקה כל היום, אין לי זמן לחשוב עליה, למרות שבני שירת בעזה ונפצע. תמיד חשבתי טוב וגם עכשיו אני אופטימית וחושבת חיובי.
אני לפעמים חושבת איך בעלי העסקים בגולן שורדים, ואיך הממשלה הפקירה את הצפון.
אני מקווה שזה ייגמר בקרוב, בעזרת השם".
מהו החלום שלך?
"להמשיך ולפתח את החממה, למשתלה גדולה בצפון, שמגדלת מזרע ועד צמח בוגר את האדניום. אם הייתי יכולה, הייתי שמחה לראות את הוריי ולשבת אתם ועם הילדים והנכדים יחד, אפילו רק לעוד פעם אחת… הם חסרים לי".
מה את אוהבת בגולן?
"את הכול. כל פינה בגולן עושה לי טוב. אני אוהבת לנסוע ולטייל שוב ושוב, אפילו באותם מקומות".
מה את מאחלת לעצמך?
"להמשיך ולהיות מאושרת, לגדל את הצמחים שלי ולמכור אותם. הייתי שמחה שאנשים יבואו לראות ולהכיר את הצמחים המיוחדים שלי, בתיאום מראש כמובן".
