אחרי יציאת צה"ל מלבנון, בשנת 2000, נקבע הגבול הבין–לאומי על ידי משקיפי האו"ם. הגבול נקבע בסרגל – עד רמת המילימטר, כדי שלא תהיה עוד ללבנונים ולחיזבאללה שום עילה להמשך התוקפנות נגד ישראל
ב-2000, כאשר ישראל נסוגה מלבנון, חשוב היה לברק שלא תהיה זו נסיגה חד–צדדית, אלא נסיגה בתיאום ובהסכם עם האו"ם. מטרתו הייתה שהאו"ם יכיר בכך שבנסיגה – ישראל מילאה עד תום את החלטת מועצת הביטחון 425, שהתקבלה לאחר מבצע ליטני (1978), הקוראת לישראל לסגת מכל שטח לבנוני שבידה עד הגבול הבין–לאומי. הנסיגה התבצעה רק אחרי שהייתה הסכמה עם האו"ם על מתווה הגבול. את מתווה הגבול, קבעו משקיפי האו"ם, וישראל קיבלה אותו ללא תנאי. היא קיבלה אותו גם כאשר הייתה מחלוקת בינה לבין האו"ם על נקודה זו או אחרת וגם כאשר הייתה פגיעה בשטחים חקלאיים ישראליים, כמו במשגב עם. הגבול נקבע בסרגל – עד רמת המילימטר. עכשיו זה היה ברור: אין ולא תהיה עוד ללבנונים ולחיזבאללה שום עילה להמשך התוקפנות נגד ישראל.
מיד אחרי הנסיגה, המציא חיזבאללה את פיקציית חוות שבעא, למרגלות הר דב. חיזבאללה טען שזהו אזור לבנוני ולכן ישראל צריכה לסגת ממנו. בעקבות חיזבאללה, גם לבנון טענה את טענת הכזב הזאת והטענה הזאת הפכה לטיעון מקובל של כל גורם אנטי–ישראלי. כך, למשל, במצע הרשימה המשותפת, נאמר שעל ישראל לסגת מהשטחים הלבנוניים הכבושים. איזה שטחים לבנוניים כבושים? חוות שבעא…
אולם הר דב, ובתוכו חוות שבעא, הוא שטח ישראלי, בריבונות ישראל, שהוחלה עליו בחוק הגולן, 1981. עד מלחמת ששת הימים, היה זה אזור בריבונות סורית. עד הנסיגה מלבנון, הלבנונים כלל לא תבעו אותו. לא הייתה זו אלא המצאה של חיזבאללה שנועדה למטרה אחת – המשך התוקפנות נגד ישראל.
אכן, אחרי הנסיגה, המשיך הגבול לדמם, כשהתירוץ היה המחלוקת על חוות שבעא. חיזבאללה הפגיז את הר דב והחרמון פעמים רבות. חמישה חודשים לאחר הנסיגה, חטף חיזבאללה שלושה חיילים ישראלים בהר דב – בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד. ליתר דיוק, חיזבאללה חטף את גופותיהם של שלושת חללי צה"ל וסירב להודיע אם חיים הם או מתים. ישראל שילמה על החזרת גופותיהם מחיר כאילו היו שבויים חיים, למרות שהיה ברור שמדובר בגופות. גבול לבנון המשיך לדמם ולגבות קורבנות אחרי הנסיגה, עד מלחמת לבנון השנייה.
לפני כשבועיים, שוב עלה הר דב לכותרות, בניסיון החדירה שנכשלה למוצב צה"ל, אך בהוראה תמוהה של הדרג המדיני, המחבלים לא חוסלו.
יוקם היישוב שיאון
מהו הר דב? הר דב הוא השלוחה המערבית של החרמון, ששמה הוא כתף שיאון. בהר, נמצא גם מקום הבתרים, שעל פי המסורת התרחשה בו ברית בין הבתרים. החרמון שוחרר במלחמת ששת הימים, אך למעשה היה נטוש ובסוף שנות ה-60', התבססו בו מחבלים מארגון פת"ח ומהארגון הסורי "א–צאעיקה". האזור טוהר במבצע "פלצור", בידי לוחמי גולני, בדצמבר 1969. במבצע, נהרגו 50 מחבלים. קצין צה"ל נהרג ו-6 חיילים נפצעו. כדי למנוע את חזרתם של המחבלים, הקים צה"ל שורה של מוצבים על ההר, הקיימים עד היום (מספר פעמים שירתי במילואים בהר דב, והתאהבתי בו ולא רק כיוון שזה קל"ב…). את שמו קיבל ההר לאחר נפילתו של סרן דב רודברג, שנפצע בקרב עם מחבלים, ביולי 1970, עת נחלץ לעזרת חייל שנפצע ומת מפצעיו, בדיוק השבוע, לפני חמישים שנה. רודברג, בן קיבוץ עינת, היה מ"פ בחטיבת גולני.
כאמור, הר דב הוא שטח בריבונות ישראלית. למעשה, ישראל מתייחסת אליו כאל שטח צבאי. אין בו שום סממן של ריבונות. בכך משדרת ישראל שזהו אזור שמותר לפגוע בו…
רק התיישבות אזרחית ישראלית תממש את הריבונות הישראלית על הר דב. העיקרון, שאותו ניסח טרומפלדור, על פיו במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו, הוא העיקרון הציוני הראוי והנכון
רק התיישבות אזרחית ישראלית תממש את הריבונות הישראלית על הר דב. העיקרון, שאותו ניסח טרומפלדור, על פיו במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו, הוא העיקרון הציוני הראוי והנכון; כפי שהוא נכון בעוטף עזה, בבקעת הירדן, בגליל המערבי, בגליל העליון ובגולן – כך הוא תקף גם בהר דב.
ב-1979, הוקמה על הר דב היאחזות נח"ל שיאון, שנועדה להפוך ליישוב אזרחי. אגב, גרעין ד' לאורטל, שקם באותה שנה, נקרא גרעין "שיאון" ושבט הצופים הראשון בקצרין, שהוקם אף הוא באותה תקופה, נקרא שבט "שיאון". כעבור שבע שנים, ב-1986, פורקה ההיאחזות. הסיבה לכך הייתה התנגדות צה"ל ומערכת הביטחון להקמת יישוב אזרחי במקום, כיוון שהוא מסוכן.
הייתה זו טעות ולא מאוחר לתקן אותה. מן הראוי להקים בהר דב את היישוב שיאון ויישובים ישראליים נוספים.
