30 שנה. אלפי ילדים עברו תחת עיניו המפקחות והטובות. הוא היה אוזן קשבת, מילה טובה ועצה אוהבת. ריאיון פרידה עם יוסי דורון, הקב"ס-דה-טוטי-קב"סים, עם יציאתו לגמלאות
כבר שלושה עשורים, שיוסי מתהלך בינינו, בבתי הספר, במתנ"ס ובמועצה. שלושה עשורים של עשייה מכל הלב, הכוונה לבני הנוער, אוזן קשבת ורגעים מכוננים, הן לו והן לבני הנוער. יוסי זכה לגעת בכל בני הנוער ובני הנוער זכו לגעת בו.
יוסי נולד בירושלים וגדל במושב בצרה, שעדיין מאוד קרוב ללבו. בכיתה ט', יצא לפנימייה, דבר שתרם מאוד לעיצוב האישיות ופיתח את רצון הנתינה והתרומה. בכיתה י"א, סולק יוסי מבית הספר, חיפש את עצמו, אך לא מצא. מעיד יוסי, כי מתוך החיפוש של הלבד, פנה למפקח בית הספר וביקש לחזור לשורות בית הספר. "בעצם", מצחקק יוסי, "הייתי הקב"ס של עצמי והחזרתי את עצמי למסגרת לימודית".
מלחמת יום כיפור נטעה בו את הרגש והרצון לעסוק בחינוך. יוסי מרצין, מיישר מבט ואומר: "אמרתי לעצמי, שאם אני יוצא חי מהמלחמה הזאת, היעד המרכזי בחיים הוא חינוך".
בכיתה י"א, סולק יוסי מבית הספר, חיפש את עצמו, אך לא מצא. מתוך החיפוש של הלבד, פנה למפקח בית הספר וביקש לחזור לשורות בית הספר. "בעצם", מצחקק יוסי, "הייתי הקב"ס של עצמי והחזרתי את עצמי למסגרת לימודית"
לקצרין, הם הגיעו בסוף שנות ה-80', כל המשפחה. יוסי התחיל לעבוד במתנ"ס, בתור רכז הנוער. יוסי: "הייתי רכז נוער, חייתי מתנ"ס, נשמתי מתנ"ס, גרתי במתנ"ס". לאחר כמה שנים כרכז הנוער, קודם להיות קב"ס המועצה ועד ליום יציאתו לפנסיה, בקיץ האחרון, היה בו, עם כל הלב והנשמה.
יוסי נרגש מאוד, הרגע המכונן החדש שלו, עזיבת התפקיד שהגדיר אותו כל כך יותר מרבע מאה והיציאה לפנסיה ניכרות בפניו. הוא לא מפסיק לספר על כל החוויות שהיו לו, על הרצונות שלו עם הילדים, על האחריות. האחריות לעזור לבני הנוער, על האחריות להתוות להם דרך מתוך נקודות החוזק ולא מתוך החולשות, הדאגה הכנה שאם חלילה פספס מישהו, או מישהי, שהדירו שינה מעיניו והחיבור האמתי מתוך מקום של חמלה ולא ממקום שיפוטי, הם הכלים שהלך אתם בדרכו.
ילד אוצר
ביקשתי ממנו לספר לי על רגע אחד, זה שעשה לו את כל ההבדל, שנתן את הוי בצ'ק ליסט על כך שהוא עושה את הדבר הנכון. יוסי שתק, גלגלי מוחו החלו להריץ אין-ספור אירועים, טובים, רעים, מיוחדים, נשכחים וזכורים וענה:
"אין דבר כזה אירוע אחד, כולם מכוננים, כולם מעצבים, כולם חשובים. את צריכה להבין, אני חלק מהאבנים כאן, השביל שאת צועד עליו, נשמתי וזיעת אפי בו, כל ילד בקצרין שסיים תיכון, או נשאר במסגרת לימודית, הוא החוזק וההצלחה שלי".
בכל זאת, יוסי החליט להבליט אירוע אחד, שזכור היטב ולטובה: "היה ילד שהסתובב תקופה ארוכה ברחוב ולאחר מאמצים מרובים, הצליחה המערכת החינוכית-טיפולית להכניסו לבית הספר 'גמלא'. כבר בהתחלה, התגלו קשיים מרובים. הילד התקשה לקבל את מסגרת בית הספר, חוקיו והנורמות המקובלות. קשיי למידה ובעיות התנהגות ומילוליות וכן אלימות פיזית. הוצמד לו חונך ומטפח אישי בבית הספר במשך כל שעות הלימודים. הילד שולב גם במועדונית משפחתית, שסיפקה לו בית חם, הרגלי חיים ובילוי בשעות הפנאי. התמזל מזלו והוא מצא ארנק עם סכום מכובד מאוד. הילד החזיר את האבדה למשטרה. רציתי לייצר מהאירוע חוויה חיובית, דבר שבטוח יתרום וייתן לילד את ההרגשה הטובה, בשילוב כוחות עם דובר המועצה דאז, דאגנו לתיעוד האירוע דרך עיתון 'ידיעות אחרונות', עם הכותרת 'ילד ממש אוצר'. אחר כך, הוזמנו לתכנית הטלוויזיה 'קטן עלינו', שהילד היה הדמות המרכזית בה. המנהלת, המורים וההורים ליוו את הילד לתכנית. הוא זכה במחשב והיה מלך ליום אחד.
"לאחר שחווה חווית הצלחה, הדימוי העצמי שלו עלה. הוא התקבל לרמת הדסה, שם השתלב באופן חיובי ומוביל. אין ספק שחוויה זו גרמה לשירות משמעותי בצבא ולהמשך דרכו והצלחתו בהמשך. אציין כי עד היום, אני שומע דברים טובים וחיוביים אודותיו".
לסכם מעל ל-30 שנה של קריירה זה קשה. אומרים שלכל אדם יש תחליף, אבל את הפניוּת, הדאגה והחמלה של יוסי יזכרו מאות בני נוער, שבמרוצת השנים הפכו לנשים וגברים, בעלי משפחה וקריירה וחשים חובה והערכה כלפי האיש שהיווה במשך שנים אי של שפיות, בתוך בליל אי-הוודאות של עולם המתבגרים והחלטות מכוננות. אנחנו מאחלים ליוסי שיידע ליהנות מהפנסיה, לבלות ולצבור זיכרונות חדשים. תודה לך יוסי דורון, הקב"ס והאגדה.
