"הילד שלי חזר בוכה הביתה מבית הספר", מדגישה האימא "דמעות, לא רוצה להיכנס יותר לשיעור". אני מסכימה שזה לא קל לראות את הילד שלך בוכה
בשעת בוקר מוקדמת, צלצול טלפון מטלטל ומעבר לקו, אימא המבקשת זרקור לפתרון קושי בהתמודדות שלה מול הילדים.
"הילד שלי חזר בוכה הביתה מבית הספר", מדגישה האימא "דמעות, לא רוצה להיכנס יותר לשיעור". אני מסכימה שזה לא קל לראות את הילד שלך בוכה. הילד מוצף רגשית וקשה באמת להבין מה הייתה החוויה שממנה נפגע.
במודל מעש"ה, שהוא תהליך הטיפול בטראומה, מבקשים קודם ל"השתיק" את ההצפה הרגשית. גם ה-cbt מאמין שהדרך הנכונה היא לעשות כדי להעצים את כוח החשיבה, לנהל שיח ממקום מושכל. "הגעת הביתה. אתה בבית עם אימא/אבא, נשטוף פנים ונדבר".
שיחה עם הילד מתקיימת כשהילד יושב על הספה/על הכיסא, לא על הברכיים. מקשיבים לסיפור מתחילתו ועד סופו. בשום אופן, לא מכנים בשמות את הילד שאתו התעמת, או את המורה. מנסים להבין מה בדיוק קרה באירוע. היום, יותר מתמיד, אנחנו מודעים לכך שאנו נשלטים על ידי מחשבות אוטומטיות, שמשתלטות על השכל ומציפות את הרגש בתחושות שליליות שפוגעות בנו. ממקום בוגר ואחראי, תשקפו את העובדות מתוך הסיפור של הילד ותתייחסו להשתלשלות האירוע.
לפי מודל אפר"ת, תשאלו מהי הפרשנות שהילד נתן לאירוע, מה הוא הבין? כמובן שהפרשנות נובעת מהיסטוריית למידה אישית שלו, כאן המקום להבין את הפגיעה. הרגש שנכנס באירוע חשוב מאוד, אך יתרה מכך, חשובה התגובה שמביע הילד לאירוע. האם בכל מצב של פגיעה, אנחנו בוכים? האם בכל פעם שאנו נפגעים, אנחנו בורחים, או נמנעים?
משולש השיחה
כל שיחת חינוך עם הילדים מותנית במשולש השיח שראשיתו באמונה שלכם שהערכים שלכם הם הנחוצים ביותר בעבור עתידו של הילד. הוודאות המוחלטת שלכם שקו החינוך שלכם הוא הכי נכון להצלחתו בחיים. משם, הצלע השנייה, שהיא החיבור בין אותה אמונה ביתרונות החינוך לעתידו, לתועלת שלי, בכאן ועכשיו – מאותו קו חינוך. כמובן, להכיר בצלע השלישית שהיא אותם חסרים, חסרונות, חוסר מסוגלות של הילד העומד בפניי. כדי שאותם ערכים חינוכיים והתועלת שאקבל בכאן-ועכשיו מהחינוך יתאימו לחוסרים של הילד שמולי באופן מדויק, עליי להקפיד שהערך שלי יהיה גבוה לא רק בעיני עצמי, אלא שכך הוא ייתפס בעיני הילד!
רק כשיש הלימה בין רמת הוודאות שלכם לבין הערך הנתפס שלכם, ניתן לבנות את החיבור בין שלוש הצלעות של משולש השיחה. בכל שיחה, חשוב לדלות את שלוש התועלות שמבקש הילד מעצם ניהול השיחה ולומר לו: "אני מרגיש שחשוב לך…", לשקף ולחזק – להציף ולנווט, לקבלת המענה בדרך שחשוב לנו להשיג, בתועלת קו החינוך שבחרנו. עלינו להתאים את הצגת הפתרון שלנו לתבניות החשיבה של הילד, כפי שאנו מכירים מנקודות שעלו בשיחה.
כשהילד מגיע אלינו "כואב", עלינו לצפות בכאב ממקום מושכל ולא להיכנס לתוך הכאב שלו, כדי להיות יעילים ולתת לו את הכוח להתגבר על הכאב. לתת לילד כלים להתמודדות, להעצים את המסוגלות לפתרון בעיות באופן עצמאי מתוך אמונה שלמה שאנו כהורים מאבזרים את ארגז הכלים שלו לעתיד בטוח ושלו.
