הסתיו הגיע ואתו חזרו הציפורים… עשרות אלפי עגורים נוחתים בשער הכניסה של ישראל מצפון – עמק החולה
אחת הציפורים שהכי מתחברות לי לתחילת תקופת הגשם היא העגור האפור. העגורים אומנם מגיעים לישראל בסתיו, בטפטופים, מסוף ספטמבר, אך באמצע אוקטובר, עת השמים מתחילים להתקדר וריח הגשם הראשון כבר נישא באוויר, מגיעה לישראל המסה העיקרית של העגורים הנודדים. עשרות אלפי עגורים נוחתים בשער הכניסה של ישראל מצפון – עמק החולה ומשם, ממשיכים ונודדים לאורך הבקע ולאפריקה, שם הם מעבירים את חודשי החורף.
העגורים חולפים בישראל בעונה זו, אך הם נעצרים מפעם לפעם בכדי לחפש מזון. הם מחבבים מאוד גרעינים וזרעים, בעיקר של תירס, חומוס וקטניות כאלו ואחרות, אך גם שקדים ונבטים צעירים וניתן לראות אותם בלהקות גדולות בעיקר בשדות ומטעים בצפון או בדרום הגולן למשל, נהנים מהאוכל הרב.
חז"ל מכנים את העגור "כרוכיא" ומכאן הביטוי – "צווח ככרוכיא". אכן, קולות העגורים הם סימן מעולה ללהקת עגורים שנמצאת בסביבה, שבדרך כלל נשמעת היטב הרבה לפני שנראית. בנוסף, לא מעט מנדידת העגורים נעשית בלילה וזוהי חוויה לשבת בחוץ בערבי הסתיו ולנסות להקשיב ולשמוע את העגורים הנודדים מעלינו.
לא סתם העגורים צורחים וצווחים בכל מהלך הנדידה שלהם. לעגורים יש צורך מיוחד בתקשורת בין פרט לפרט, מכיוון שחיי המשפחה שלהם מעניינים וייחודיים. העגורים חיים במונוגמיה. זכר עגור שומר אמונים לבת זוגו ולהפך. הם נודדים נדידה משותפת לאתרי החריפה וגם חזרה לאתרי הקינון. אך הדבר המיוחד יותר הוא שבני הזוג נודדים בנדידה משותפת יחד עם צאצאם שבקע באותה שנה. הם נודדים ביחד את כל הדרך עד לאתרי החריפה ואף את הדרך חזרה וכשהם מגיעים חזרה אל אתרי הקינון, בני הזוג "מגרשים" את צאצאם, כדי שיוכלו להתפנות למחזור קינון נוסף.
במאה השנים האחרונות, הולכת ומתגברת מגמה של עגורים אפורים הנשארים לחרוף בקווי רוחב צפוניים יותר ויותר, כנראה בשל שטחים חקלאיים הולכים ומתרחבים ובשנים האחרונות, מתבצעת ספירה של עגורים בשטחי אגמון החולה והמספרים הגבוהים ביותר הגיעו לחמישים אלף עגורים שחרפו בשטחי האגמון.
"העגורים חולפים מעל הכפר
העגורים עפים אל הנהר
העגורים עוזבים, יוצאים אל הדרום החם
מתי, מתי נוכל לעוף כמותם…"
