מחשבות אוטומטיות מנותחות היום בטיפול השכלי התנהגותי (cbt). מחשבה אוטומטית היא מחשבה, שקופצת לראשנו במהירות רבה בתגובה לכל אירוע שקורה במציאות סביבנו
ילדים רבים מגיעים לטיפול רגשי כשהם מבקשים כלים להתמודדות. להתמודדות עם מצבי דחק שנגרמים מתסכול, מעקשנות, דווקא במקומות שצריך ללמוד לשחרר ומאידך, הימנעות, או בריחה, מעשייה שיכולה להוות בסיס לאושר גדול ותחושת משמעותיות. במרבית המקרים, שמגיעים לאותו מצב של אי עשייה, אני מבינה שמדובר בהצפה של מחשבות אוטומטיות, שאינן קשורות למצב בו נתקלו הילדים. בגלל אותן מחשבות אוטומטיות, מגיעים הילדים למצב של הענשה עצמית, הסתגרות ועוד.
מחשבות אוטומטיות מנותחות היום בטיפול השכלי התנהגותי (cbt). מחשבה אוטומטית היא מחשבה, שקופצת לראשנו במהירות רבה בתגובה לכל אירוע שקורה במציאות סביבנו. התוצאה של אותה מחשבה מהירה, אותה מסקנה שמסבירה לנו מהי המשמעות של מה שקרה סביבנו, היא התעוררות הרגש ובהתאם לרגש שמתעורר, קורים שני דברים: ישנה תגובה פיזיולוגית (משמעותית, או לא) וישנה התגובה בפועל – מה שאנו אומרים, או עושים. כל זה קורה כל כך מהר, שעל פי רוב, אנחנו לא ערים בכלל לתהליך הזה שקורה אצלנו בראש. מבחינתנו, קרה משהו והגבנו. השיחה היא שמסייעת לילד להציף את הקושי ולהבדיל בינו לבין אותה מחשבה אוטומטית.
פרסונליזציה הנה אחת מהטיות החשיבה האופייניות למצבים של דיכאון (ולא רק), על פי התיאורטיקן הקוגניטיבי, אהרון בק. פרסונליזציה הנה הטיית חשיבה, המתארת מצבים בהם האדם מייחס כל אירוע שלילי לעצמו, תוך התעלמות מההקשר הסביבתי. חשוב לי שנתייחס לפרסונליזציה בתחום החינוך.
בכתבות הקודמות, הסברתי על חשיבות השיח וכיצד עליו להתנהל. הבסיס להצלחת השיח הוא ההקשבה. רק לאחר הקשבה נקייה, ניתן לדלות פרטים של אותה פרסונליזציה, להתחבר לילד ממקום של "אנחנו מכירים סיטואציות שכאלה" – לא להתחבר לרגש. להתחבר לעובדות. כך, ללא מילים, ננקה את המחשבות האוטומטיות, לשם קיום הרחבה של השיח.
המטרה של שאלות ההרחבה היא לגרום לילד להמשיך ולדבר, לגלות לנו מידע נוסף שקשור לעולמו הפנימי והחיצוני, דרכו נוכל להכיר אתו לעומק ולהתחבר אליו, גם לכאב וגם לחלום ועל ידי כך להוביל אותו אל הפתרון הכי נכון עבורו. שאלות ההרחבה מאפשרות להתחבר לילד. אותו חיבור מיוחל, שיאפשר לבצע הובלה בצורה טובה, נעימה ואפקטיבית יותר, גם עבור הילד וגם עבורנו, כהורים. חשוב שנזכור כי לילדים חשוב לשמוע את שמם (שירגישו שהם המרכז בשיחה) ואת קולם.
בתחילת השיחה, חשוב להתחיל בבירור צרכים. עם זאת, החוכמה האמתית היא לזהות, להכיר ולהגדיר את הקרחון שנמצא מתחת לפני השטח – את הפרטים שהילד נמנע או לא יודע לציין מפורשות. החינוך יקבל את מקומו, כשנעורר את הצורך בעל המשמעות האמתית והעמוקה, עליו יהיה לנו מענה חינוכי משמעותי.
