"מיגו" (בארמית – מתוך). כלל זה אומר: יש טענות מסוימות שהן בעלות מהימנות יתרה, גם בלי שהן מקבלות תימוכין חיצוניים. כל מה שצריך זה להסתכל "בתוך" הטענה עצמה וכבר משם, אפשר לדעת שהיא מהימנה
מאת: עו"ד תהל חכם, חכם-רביב עורכי דין
אדם מסוים מגיש תביעה נגד אדם אחר. התובע טוען כי באחד מן הימים, כשהוא והנתבע היו לבד וללא אנשים מסביבם, הלווה לנתבע כסף והנתבע לא החזיר לו. השופט מפנה את מבטו אל הנתבע ומבקש את תגובתו. הנתבע משיב: "נכון, לוויתי ממנו כסף. אבל, החזרתי לו הכול". למי נאמין? לתובע, או לנתבע?
לצורך הכרעה בשאלה זו, אפשר להיעזר בכלל תלמודי ידוע בשם "מיגו" (Mee-Go). המשמעות המילולית של מונח זה היא "מתוך". כלל זה אומר שיש טענות מסוימות שהן בעלות מהימנות יתרה, גם בלי שהן מקבלות תימוכין חיצוניים. זאת אומרת, כל מה שצריך זה להסתכל "בתוך" הטענה עצמה וכבר משם, אפשר לדעת שהיא מהימנה. אחת הדוגמאות לכך מתבססת על ההנחה שאם אדם ירצה לשקר, הוא ישקר את השקר הטוב ביותר שהוא יכול למצוא; ולא יסתפק בשקר גרוע. אם כבר לשקר, אז לשקר היטב. עכשיו נחזור לסיפור שלנו.
כפי שתיארנו, אין עדים כלשהם שראו את התובע מלווה לנתבע כסף. במצב זה, השקר הכי טוב שיכול היה הנתבע להמציא הוא להכחיש שהוא קיבל בכלל הלוואה. אם הנתבע רצה לשקר, למה שיודה שקיבל כסף? למה שימציא סיפור כזה גרוע? כלל מיגו אומר שמכיוון שהנתבע יכול היה פשוט להכחיש שהוא בכלל קיבל כסף, אז מתוך הטענה שהוא טוען, ניתן להבין שהיא מהימנה.
בסיפור שלנו, נִטה להאמין לנתבע.
ביניים: קשה למצוא שקר טוב
איך אדם יכול לחמוק מחובותיו? על פניו, כל מה שהוא צריך לעשות זה להכיר את כלל מיגו, ולהמציא שקר שאינו הכי טוב מבחינתו, אלא שני הכי טוב. אבל לפני שאתם ממהרים שלא להחזיר חובות, תדעו שזה מאוד קשה לעשות. זה מצריך לדעת אילו ראיות יש לתובע ואילו עדים הוא יכול להביא לחיזוק גרסתו. בסיפור שלנו, למשל, הנתבע צריך להיות בטוח שאף אחד לא ראה את ההלוואה, שאף אחד גם לא שמע עליה ושאין תיעוד. גם אם מצליחים לעשות את זה, יש בזה סיכון לא קטן. בסיפור שלנו, למשל, בית המשפט יכול להגיד לנתבע להוכיח את ההחזר. דווקא מכיוון שזה כל כך קשה וכל כך מסוכן, כשמישהו בכל זאת "מצליח" לשקר שקר מסוג זה – טענתו תיחשב למהימנה יחסית.
בתי המשפט בישראל עשו שימוש בעיקרון זה. דוגמה לכך היא בתביעת רשלנות רפואית. אחת השאלות שנדונה על ידי בית המשפט הייתה שלמות התיק הרפואי ומהימנות המסמכים שבו. לצורך זה, נדרש בית המשפט לשקול את מהימנות העדות של הרופאים. בית המשפט ציין כי הרופאים העידו דברים אשר היו בלתי נוחים להם, כשלמעשה, יכולים היו לטעון דברים אחרים. על כך ציין בית המשפט המחוזי: "מתוך שהייתה לעד תשובה נוחה יותר, ולא בחר בה, חזקה כי התשובה בה בחר לבסוף היא האמת".
יש שיסיקו כי הלקח הוא שאם בוחרים לשקר, יש לשקר בצורה חכמה. אך קשה מאוד למצוא שקר טוב וכמעט בלתי אפשרי לספר אותו בעקביות ובאופן שיעלה בקנה אחד עם כל הראיות. נדמה שהלקח הוא פשוט: השקר הטוב ביותר הוא – האמת.
