ליאור גלוסקא ו"הליגה לידידות בתרבות ובספורט" בונות גשרים בין תרבויות ודתות שונות באמצאות משחק הכדורשת, מחול ואומנות
כתב וצילם: מיכאל גלעדי
כשקיבלתי וואטסאפ מרן אבן דנן, מנהל מחלקת הספורט במועצה האזורית גולן, על תיעוד מפגש סיום לפרויקט רמת הגולן של טורניר כדורשת, שמתקיים בשבוע הבא במג'דל שמס, לא תיארתי לעצמי לאיזה עולם של עשייה חברתית חינוכית ספורטיבית ולאומית איחשף. בסך הכול, לצלם גמר טורניר, כפי שצילמתי רבים כאלה, כצלם עיתונות במרכז. אמרתי לעצמי: אצלם קצת את הבנות שהגיעו מהכפרים הדרוזיים בגולן ובגליל. הבנות הגיעו ממג'דל שמס, עין קיניא, מסעדה, בוקעתה ואפילו מירכא ויאנוח, מהגליל וכמו כן גם השתתפו שתי נבחרות בנות מ"אביטל" וגם קריית שמונה. אמשיך לצילום הבא, בדרום הגולן, אבל משהו נגע בי…
ליאור גלוסקא: כדורשת הוא משחק חברתי, משחק מאוד מאוד קל. זה המשחק הכי הכי פשוט שכל אחת יכולה לשחק בו. לא משנה אם היא גבוהה, או נמוכה, שמנה, או רזה, מכל העדות, או מכל הדתות. בגלל זה – הכדורשת
בעצם, הזמנת העבודה הייתה לצלם גמר משחק כדורשת של עמותת "הליגה לידידות בתרבות ובספורט", שמטרתה המוצהרת הנה "בניית גשרים בין תרבויות ודתות שונות באמצאות משחק הכדורשת, מחול ואומנות". גיליתי כי משחק הכדורשת הוא אמצעי להטמעת ערכי הסובלנות, הוגנות, הכרת האחר והכבוד ההדדי, טיפוח הכושר הגופני ואימוץ אורח חיים בריא, בדגש על הנאה מהפעילויות ולאו דווקא מהניצחון.
על פי ליאור גלוסקא, מייסדת ומנכ"לית עמותת "הליגה לידידות", הכותרת היא "העצמה נשית והפיכתן לשגרירות של ידידות להפצה של ערכי הליגה". מה זה אומר תכל'ס? שעמותת "הליגה לידידות בספורט ובתרבות" נוצרה כדי לקדם, לפייס ולבנות גשרים בין חלקי החברה ולצמצם את רגשי הפחד מהשונה, מה שאמור לייצר חברה ישראלית סובלנית יותר, חזקה ומגובשת יותר.
העמותה מתבססת על נשים כמובילות שינויים חברתיים ומשתמשת באירועים ספורטיביים, אמנותיים, תרבותיים וקולינריים, כפלטפורמה אפקטיבית להתגברות על מחסומים, לפיתוח מערכת יחסים ולגיוס התחושה הטובה הדרושה ליצירת מערכות יחסים חזקות בין חלקי החברה. האתגר החברתי הגדול העומד בפני ישראל היא שהחברה שסועה ומאופיינת במתחים בין קבוצות חברתיות שונות. מתחים אלה, ההולכים וממעמיקים בשנים האחרונות, באים לידי ביטוי בתחושות ובעמדות שליליות הדדיות בעוינות, ריחוק, בבידול ובהפרדה בין הקבוצות ולעתים, אף באלימות.
דרך הפעולה של העמותה נשענת על שלושה עשורים של מחקר בנושא סכסוכים אתניים, כאשר זיהו שוב ושוב את הנשים כסוכנות השינוי האפקטיביות ביותר בפיתוח יחסי קבלה וקירבה בין חלקי החברה השונים. הכול נשמע מדהים, אבל למה דווקא משחק כדורשת? ליאור גלוסקא: "כדורשת הוא משחק חברתי, משחק מאוד מאוד קל. זה המשחק הכי הכי פשוט שכל אחת יכולה לשחק בו. לא משנה אם היא גבוהה, או נמוכה, שמנה, או רזה, מכל העדות, או מכל הדתות. בגלל זה – הכדורשת. כשנתקלתי במשחק הזה, זיהיתי שהוא כלי מאוד יעיל להעצמה נשית בפריפריה וגם לחיבור בין עדות ודתות".
התקיים יום עמוס של תחרויות מרתקות, שהתחלק לשתי קבוצות גילאים: בנות כיתות ה'-ו' ובנות ז'-ח'-ט'. במקום הראשון של הבנות הצעירות זכתה הקבוצה ירכא 1, במקום השני – "אביטל" 2 ובמקום השלישי – ירכא 2. אצל הבוגרות, זכו בנות יאנוח במקום הראשון, המקום שני הלך למג'דל שמס והמקום השלישי – לקריית שמונה.
