טיול הוותיקים טס הפעם למונטנגרו, ארץ גדולה עם מעט אוכלוסייה, הרים בצפון, ים בדרום, ירוק צועק בעיניים ויופי על גבול הפלילי
שרה דגן
בחצות הלילה שבין שלישי לרביעי, יצא האוטובוס מהגולן לנתב"ג. חברות וחברים מנווה אטי"ב שבצפון ועד בני יהודה בדרום, וכל מה שביניהם. בשדה התעופה, נפגשים עם ורד המדריכה, עדכונים קלים והיישר לבידוק, כבודה ודרכונים.
טיסה קצרה בת שלוש שעות ואנו נוחתים בפודגוריצה, הבירה. מדריך מקומי, חתיך וחמוד, ממתין לנו ומלווה אותנו לאוטובוס מדוגם ופנינו צפונה, אל ההרים.
עצירה ראשונה ליד מפל שוצף, בנחל כחול עמוק. בית הקפה טרם התעורר ואנחנו ממשיכים. מה שראינו בגדול זה יער ענק, שבתוכו כתמים כחולים של אגמים ונהרות. עברנו משמורה לשמורה, טיילנו סביב אגמים וליד מפלים. הלכנו על גבי גשרים עתיקים והאמיצים שבינינו אף ריחפו באומגה מעל הנהר טארה.
שמענו רבות על ההיסטוריה של מונטנגרו, על היותה חלק מיוגוסלביה (=הסלבים הדרומיים) ונכון יותר – חלק מסרביה הגדולה. אימפריות נלחמו עליה, בהיותה חבל ארץ במעבר בין קרואטיה והבלקן.
אחרי שבת, הגענו לחלק הדרומי, לחוף הים האדריאטי. ממש עולם אחר. ערי חוף תיירותיות להפליא.
מונטנגרו גדולה פי שישה ממדינת ישראל, אך אוכלוסייתה דלה. פרנסתה על תעשיית העץ והתיירות. ארץ יפה, עם ירוק צועק בעיניים.
נחתנו בנתב"ג ביום רביעי לפנות בוקר וכשהגענו לגולן, סנוור אותנו הצהוב הכל כך מוכר.
תודה למחלקת הוותיקים של המועצה ובמיוחד לירדנה-אין-כמוה, מקסימה כתמיד. תודה לורד אביבי, המדריכה ולדושאן, המדריך המקומי. נהנינו עד מאוד וכבר מפנטזים על הטיול הבא.
