אחרי שלושים שנה ב"בית שהקיבוץ נתן", בנו ישראל ושושי יוסף, מכפר חרוב, את בית חלומותיהם. נגיעות אוריינטליות, צהוב וכחול וחלונו גדולים, לא יהיה חשוך
שושי יוסף גרה בכפר חרוב 40 שנה. עד עכשיו, גרה ב"שכונת הזיתים" וכעת – בשכונה החדשה של כפר חרוב, שבה מתגוררות משפחות של ותיקים ומשפחות של בנים ממשיכים. קו ראשון לנוף המדהים של הכנרת ודרום הרמה. אין ספק שחלומות מתגשמים גם בגיל 60.
ספרי קצת על עצמך
"קוראים לי שושי יוסף ואני בת 60, נשואה לישראל ואימא לארבעה ילדים גדולים. שי בת 37, איתי בן 36, מיכל בת 30 ושגיא בן 27. אני הגעתי מיפו וישראל הגיע מנהריה. שנינו הגענו לגולן במסגרת גרעין נח"ל שהיה מיועד לכפר חרוב. אני הגעתי בשנת 1977 וישראל הגיע ב-1978. הכרנו בגרעין ומאז אנחנו ביחד, נישאנו והקמנו משפחה.
"במשך שלושים שנה, גרנו בבית אמצעי בשכונה אחרת בקיבוץ. כעת, משיש שיוך דירות, יכולנו לבנות בית משלנו. לפני חצי שנה, עברנו לבית הנוכחי. הבית הזה הוא בית חלומותינו. המעבר הוא אמנם לצורך התקדמות והגשמת חלום, אך לווה בתחושות לא קלות של פרידה מהשכנים, מזה שלושים שנה. גם אם נשארים באותו קיבוץ, זה עדיין לא אותו דבר.
"במהלך החיים, עברתי הרבה. כשהגעתי לקיבוץ, עבדתי כמעט עשר שנים כמטפלת ואז, מנהלת החינוך לגיל הרך. בזמנו, החלטתי לעזוב את תחום החינוך, למרות שהוא בנפשי ועברתי לעבוד במפעל, כחשבת שכר, במשך עשרים שנה. בנוסף, למדתי, עשיתי תואר ראשון בלימודי גיאוגרפיה וארץ ישראל ותואר שני בייעוץ ופיתוח ארגוני. למדתי גם גישור ואני מתעסקת בכך עד היום.
"לבנות בית זה לא פשוט. זה בור ללא תחתית ואולי לא הייתי יכולה לבנות אותו דבר לפני עשרים שנה, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת הצרכים בבית. בכל מקרה, חשוב להיצמד לחלומות. חלומות מתגשמים גם בגיל 60"
"במקביל לעבודה במפעל, הייתי מנהלת קהילה בקיבוץ שלי ובנטור. לאחר שעזבתי את המפעל, עבדתי גם כמנהלת משאבי אנוש בחמת גדר, במשך שנתיים. לפני שנתיים, עבדתי כמנהלת חינוך בגשר, מלידה עד י"ב וזה היה אתגר. לאחר שמיציתי גם את התפקיד האחרון, אני עכשיו בבית, במנוחה וניקוי הראש. במקביל, אני חלק מ'מרכז גישור גולן'. זה מרכז שצומח משנה לשנה ומרחיב את התחומים. מקיימים בו לימודי גישור לקהילה וזה בהחלט מרכז פעיל".
מהו החלק האהוב עלייך בבית?
"החלק האהוב עליי בבית הוא המטבח, שתוכנן בקפידה. הוא מרווח ואינטימי גם יחד. הוא חלק מהחלל של הסלון ופינת האוכל ובכל זאת, יש הפרדה. רכשנו כירת גז אובאלית ומיוחדת, שנבחרה בהתאמה לפינה בה היא ממוקמת. המקרר הוא בצבע תואם למטבח ויש הרמוניה בגוונים. ברז המטבח, שחור במראה עתיק, נבחר בשל יופיו האצילי. לכל אורך המטבח, יש מדף פנימי שמשמש אותי להנחת חפצים שימושיים וגם חפצי נוי. בחרתי דברים שאני אוהבת מבחינה אסטטית ופחות מותגים. היה לי חשוב שיהיו דברים מיוחדים בבית, שלא רואים בכל מקום, במיוחד לאור העובדה שחיצונית הבתים זהים. הבית שגרתי בו עד עכשיו היה חשוך. היה לי חשוב שיהיו חלונות גדולים ועיצובים שכוללים פינות צבעוניות".
האם יש פריט אהוב במיוחד?
"אני מאוד אוהבת את הצבעים כחול וצהוב והפריטים בבית תואמים. יש לי אוסף בקבוקים בצבע כחול, ויטראז' צהוב, ריצוף בדוגמת שטיח בכחול וצהוב, כריות צהובות, סלון כחול ועכשיו, אנחנו מזמינים עוד שתי כורסאות בצבע צהוב וכחול. גם הפרגולה בחוץ בצבע כחול ועץ בצבע דבש.
"כמובן שעדיין חשוב לי שזה יהיה בנגיעות של צבע ולא בהגזמה, על מנת לשמור על אווירה רגועה בבית".
יצירה מתמדת
מהי הקנייה האחרונה שלך לבית?
"הקנייה האחרונה לבית הייתה עציצים. קניתי בערך עשרה עציצים. יש לי עציצים במטבח, בכניסה ובחוץ. עציצים, מבחינתי, נותנים צבע וחום לבית ולמעשה מכניסים את החיים הביתה".
מהו החלק בבית שמייצג אותך?
"החלק שמייצג אותי בבית הוא העיצוב האוריינטלי. עד גיל 18, גרתי ביפו בבתים ערביים, שם היו רצפות מצוירות, קשתות וצבע. ניסינו להכניס את העיצוב לבית, בנגיעות. שימוש באבן משולבת במקומות שונים בבית, עיצוב שירותי האורחים בסגנון מזרחי אוריינטלי וריצוף בדוגמת שטיח מזרחי אוריינטלי, בכניסה לבית. העיצוב הזה מחזיר אותי הביתה"
האם היית משנה משהו בבית?
"לא הייתי משנה דבר בבית. כפי שכתבתי, כל פריט נבחר באהבה רבה ובקפידה. אני גרה פה חצי שנה ואני עדיין בהיי של בניית הבית והאבזור שלו. אולי בעוד כמה שנים, אחשוב אחרת".
האם יש משהו שחשוב לך להביע?
"לבנות בית היה חלום שלי. בקיבוץ, נתנו בית וזה מה שהיה. לאחר שיוך הדירות, הייתה לנו אפשרות לבנות בית ולקחנו זאת בשתי ידיים. זה חלום שהתגשם וכל תהליך הבנייה היה חווייתי. הייתה לי תחושה של יצירה מתמדת. אני מודה שעכשיו אפילו חסר לי קצת. לבנות בית זה לא פשוט. זה בור ללא תחתית ואולי לא הייתי יכולה לבנות אותו דבר לפני עשרים שנה, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת הצרכים בבית. בכל מקרה, חשוב להיצמד לחלומות. חלומות מתגשמים גם בגיל 60, כמו במקרה שלנו ובהחלט אפשר ליהנות מתהליך בניית בית, גם בגיל 60 וגם כזוג".
