קביעת מטרה

בגיל מאוד צעיר, מלמדים אותנו שכדי להצליח בחיים צריך לקבוע מטרות ולהשיג אותן. חבר פעם אמר לי שמטרתו היא להגיע למיליון לפני גיל שלושים. הוא כבר בן 35 ורוב מה שיש לו שייך לבנק. כמובן שהבחור מאוכזב מעצמו ומחייו. לכן, החוכמה היא לא להציב מטרה סתם, אלא לכוון ליעד ריאלי, לכבוש אותו ומשם, להתקדם ליעד הבא.

הצבת המטרות משתנה מאדם לאדם, על פי יכולותיו ושאיפותיו. הצלחה של אחד לא תמיד תהיה הצלחה של אחר. אחד חולם כל חייו להיות שף, מהלכיו יתנהלו כדי להביא אותו ליעד זה, מטרות אלו לא ישרתו את חברו, ששואף להיות טייס.

אותה תמונה, מראות שונים

דמיינו את עצמכם יושבים בסלון ביתכם, ברובע דאחיה, בלבנון וצופים בנאומים ובשידורי החדשות המפארים את הנקמה שגבה נסראללה מהישות הציונית. איזה ניצחון עצום, איזו גבורה, ממש עוצמה בלתי נדלית. התמונות המשודרות מהחזית הן אותן התמונות שמשודרות גם פה, אבל מה שמבין האיש שיושב בסלון ביתו בישראל שונה לחלוטין.

אמר אחד החברים, באחד מדיוני הווטסאפ, שלפי ההשתוללות של הכוחות הישראליים, מיד אחרי האירוע, כנראה שיש נפגעים לכוחותינו. ברור לי למה הוא קפץ למסקנה ושמחתי לראות, אחרי הרבה מאוד זמן, שכוחות הביטחון יצאו מהקופסה ומהחשיבה של "עין תחת עין" ועברו לתובנה שכל התגרות תיענה בעוצמה רבה.

השגת ההרתעה

אחת המטרות המובהקות של צה"ל היא יצירת הרתעה ברורה וחזקה. הרבה שנים, לא היה ברור אם באמת הצד השני מורתע, או לא ואין ספק שההגבלה התקשורתית, הנוהגת בחלק ממדינות ערב, גורמת לכך שלעתים לא ניתן להגיע לדעת הקהל בצורה קלה. אך ברור שמשרד הביטחון עובד קשה מאוד על יצירת עליונות כלפי הרחוב הערבי. האירועים האחרונים, בסוריה, לבנון, עזה ובגדה, הראו את עוצמת המודיעין האדירה של ישראל בשטח, דבר שללא ספק מייצר הרתעה.

גם הביטחון העצמי של הכוחות לפעול במקומות שלא פעלו בהם עד כה מבהיר שהחבר'ה יודעים מה הם עושים. אני תומך באסכולה שגורסת שכדי לייצר הרתעה, צריך שידעו שאתה יכול ואם לא תראה שאתה יכול, יהיה קל להגיד שאתה לא.

דיונים רבים מתנהלים סביב הצורך בלקיחת אחריות על האירועים הביטחוניים האחרונים. תומכי נתניהו אומרים שחשוב להדגיש את יכולותינו, מתנגדיו אומרים שהכול סובב סביב הבחירות והרצון להיראות חזק בתוך הבית. אני חושב שאין לזה תשובה אחת וכל אירוע צריך להיבחן בקפידה. אני מאמין שכך נעשה, אבל אני בהחלט יכול להבין שהנחתת מסוק והטסת פצועי-דמה זה אירוע שלא מצטלם טוב והציבוריות הישראלית אכן הייתה צריכה לקבל את ההרגעה הנדרשת.

קראתי שמישהו כתב שכשאין על מה מדבר, מדברים ארוך ובלי הפסקה. אין ספק שלרשתות התקשורת לא היה על מה לדבר סביב האירוע האחרון בגבול הצפון וכמות זמן המסך שנשפכה על האירוע הייתה ללא פרופורציה. אני שמח על כך שאירוע כל כך מסוכן נגמר כמו שנגמר ושכל מה שהיה לתקשורת להתעסק אתו זה אם היה צריך לדבר על תרגיל ההטעיה, או לא.

בעיניי, ההישג הגדול שהושג הוא שאירוע כזה נגמר בלי נפגעים כלל לכוחותינו. אפשר להתווכח שנה על הדרך, התוצאה היא פשוט הישג אדיר לכוחות הביטחון.

שבת שלום