בנצי מלמד, מיונתן, איש יקר ומתוק, נפטר השבוע, אחרי שנים של התמודדות גבורה עם מחלה קשה. לא משנה מה, תמיד כשנשאל לשלומו, ענה: "עושים חיים משוגעים"
השבוע , ביום אחד מעונן וקר, נפטר חבר שלנו מהיישוב, אחרי התמודדות ארוכה עם מחלה קשה. בנצי מלמד ז"ל הוא בן גילנו, אב לארבעה ילדים. הצטערתי מאוד על לכתו מאתנו. הוא לא היה מהחברים שנפגשים אתם לקפה וארוחות שבת, אבל הרגשתי שהוא חבר שלי. תקופה ארוכה הוא עבד בצרכנייה ביישוב. הייתי מגיעה בבוקר ותמיד מתקבלת ב"בוקר טוב" מאיר כזה, בוקר טוב של מישהו ששמח לראות אותך. כל פעם כששאלתי אותו לשלומו הייתה לו תשובה קבועה – "עושים חיים משוגעים". לפעמים, אם לא הייתי יודעת שהוא סובל, יכולתי להאמין לו שהוא באמת עושה חיים משוגעים, כי תמיד זה היה עם חיוך ואיזו בדיחה, או אמירה חיובית.
פעם אחת, התלוננתי בפניו שחיפשתי משהו בצרכנייה ולא מצאתי. זרקתי איזו הערה ביקורתית. הוא מיד השתיק אותי בנעימות שכזאת ואמר לי "למה את מלכלכת ככה, חכי, חכי, אני אמצא לך…" ובאמת, הוא מצא מה שחיפשתי. "לא מתאים לך, יעלי, להתלונן ככה", הוא כאילו נזף בי בנחמדות, ואני שלא תמיד יודעת לקבל ביקורת, כל כך הערכתי שהאיר את פניי וחיפש בעין טובה להגן גם על הצרכנייה וגם עליי.
״ליד: אף פעם לא ישבנו לקפה, אבל הרגשתי שהוא חבר, על אף שהחברות שלנו התבססה בעיקר על מפגשי צרכנייה. תמיד היו לנו שיחות יפות ומעניינות, לפעמים, גם עמוקות, ככה על הדרך. שיחות של בן אדם שמתמודד התמודדות לא פשוטה, אבל ממשיך לחייך
אף פעם לא ישבנו לקפה, אבל הרגשתי שהוא חבר, על אף שהחברות שלנו התבססה בעיקר על מפגשי צרכנייה. תמיד היו לנו שיחות יפות ומעניינות, לפעמים, גם עמוקות, ככה על הדרך. שיחות של בן אדם שמתמודד התמודדות לא פשוטה, אבל ממשיך לחייך, להיות נחמד, להאיר פנים. היו בקרים שהגעתי נטולת מצב רוח ואחרי כמה דקות של שיחה אתו, קיבלתי קצת פרופורציות.
כוח החברוּת
בשנה האחרונה, כשראיתי אותו, הוא כבר היה פחות מחייך, הרבה יותר סובל. כבר לא נפגשנו בצרכנייה, גם לא קפצתי לבקר. אני לא יודעת להסביר למה, אולי כי לפעמים אנחנו לא באמת יודעים איך להתמודד, אבל אהבתי אותו, את בנצי. אהבתי את האיש שהוא, הצטערתי מאוד על לכתו, הוא היה השראה גדולה בשבילי, היה בו אור מאוד גדול שהאיר. אני מרגישה שאיבדתי חבר, איש מיוחד כל כך, שהשאיר משפחה יפה, אישה וילדים נפלאים. הלוואי שהוא ישלח להם כוחות להמשיך לחיות, לחייך ולהצליח לחיות בשמחה, גם אחרי לכתו, עם הזיכרון שהשאיר, שגם בהתמודדות גדולה וכואבת, אפשר להמשיך ולחייך.
התפעלתי לשמוע על החברים הקרובים שליוו אותו לאורך כל שנות המחלה. על חברים שעזרו ותמכו והגיעו לביקורים מרחוק, חברים מכל מיני תקופות חיים. כמה כוח ועוצמה יש לקשרים ולחברים. לאחרונה, שמתי לב גם אני לחברים שמקיפים אותי, שדואגים לי, שאכפת להם ממני. כמה כוח יש לחברויות. האדם הוא טיפוס חברותי מטבעו, אבל האמת היא שבשנים האחרונות, כשהייתי כולי שקועה בתוך העסק ועבדתי שעות רבות, זנחתי חברויות. לא היו לי זמן וכוחות לזה. לא זכרתי כמה הם חשובים, החברים. שמרתי על קשרים, אבל לא השקעתי בזה.
בימים האחרונים, אני מבינה את הכוח העצום של החברים וחברויות, כמה הם חשובים, כמה צריך לשמר אותם. חברים מוסיפים לנו אור לחיים. בנצי האיר לי הרבה בקרים עם המילים הטובות שלו, עם הכוחות שהיו לו, עם ההתמודדות האמיצה והמיוחדת שלו ועם הבחירה לחייך, כל בוקר מחדש.
חברים הם כוח, תשמרו עליהם ותגידו להם שאתם אוהבים אותם, שהם חשובים לכם. תגידו להם עכשיו, היום.
יהי זכרו ברוך.
