עידן הגיל השלישי המעניק חוויות לנכדי החברות מתפתח והולך. קייטנות "מתוקתקות" בהובלת הסבתות הן עכשיו הדיבור הנכון. הילדים? מכינים הכול בעצמם
דבורה בר
הקיץ סוגר ימיו אט אט. אלול ורוחות הסתיו כבר מנשבות, ריח הסליחות נישא כבר באוויר, אבל אוגוסט והסבתות עדיין פועלים בשיא כוחן. הדיבור בין כולם בחודש זה הוא "מה עשית עם הנכדים?"
ההיצע השנה היה רב. משנה לשנה הוא משתבח, קבוצות תמיכה ורעיונות להפעלה אצים רצים ברשתות. כל הזמן מתעדכנים במה חדש בשטח ואיך אפשר להעסיק ולרצות את הקטנטנים, הקטנים והגדולים.
הרעיון המרכזי של הקייטנה הוא להפגיש את קבוצות הגיל של הנכדים – ככה בני הדודים חווים חוויה משותפת .יחד עם זאת, נוצרים קשרים וחוויות משותפות בין הסבתות (ולפעמים גם הסבים) והנכדים.
אז איך נראית קייטנה שכזו?
אצל כיתי הילמן, מנוב, הקייטנה היא רב-גילאית, מגיל 5 עד 13. הגדולים יותר באים לעזור, בעיקר בדברים הדורשים מיומנות ויכולות שחסרות לקטנים. למשל, "כשבנינו צמיג-כיסא והיה צריך להבריג, מאור נכדי הגדול ביצע את ההברגות", היא מספרת. חוויית השיתוף בין כולם ניכרת גם בארוחות המשותפות. שהרי זו קייטנה בתנאים של אירוח מלא. אז איך מאכילים את כולם? יש אחראים מבין הנכדים המתארגנים בישיבה מקדימה ועורכים תפריט יומי. כל חבורת הנכדים נרתמת למשימה, החל מעריכת השולחן בצורה אסתטית וכלה בהגשה ושטיפת הכלים וראה זה פלא – "העסק מתוקתק" .
משך הקייטנה הוא ארבעה ימים. כולם מתענגים, לומדים להכיר האחד את השני יותר לעומק והשמחה רבה ביותר. האנרגיות החיוביות עושות את שלהן.
מסכמת כיתי הסבתא: "מאוד יפה לראות איך הקטנים והגדולים מסתדרים. לעתים, יש פעילות שמתאימה לקטנים בלבד, אבל הגדולים עוזרים לקטנים. כל דבר שהנכדים התורנים רוצים לבשל, חיפשו מתכונים באינטרנט, או ששאלו את ההורים והם הכינו את המתכון, שכלל חיתוכי סלטים, עד שקשוק השקשוקה ופירור הקוסקוס וטיגון השניצלים. הארוחות היו כיד המלך".
אצל חנה יוסיפון, הארוחות קבלו גוון של מאסטר-שף. כל ילד זכה לסינר וכובע טבחים וכך, כשנכנסו לדמות, בישלו מטעמים והגישו לכולם.
מיכל מלצר בילתה בוקר של כיף משכר, לקטנים ולגדולים, בסדנת ציור בצבעי מים, אצל "רותם המדהימה", באניעם. בקבוצת העניין של בוגרי הקורסים ליזמות עסקית, מצאתי דיווחים לא מעטים על פעילויות של הסבתות והנכדים.
אלופות
עידן הגיל השלישי המעניק חוויות לנכדי החברות מתפתח והולך, כמו סדנת תאטרון בובות, אצל חנה חדד מחיספין, סבתא בעצמה. אצל כרמיתה, מקדמת צבי, יצרו פסיפסים, אצל אסתר יהודאי, מנאות גולן, יצרו כלים ודמויות מעיסת נייר. ציפי מלר, מנוב, הפעילה תיאטרון ב"חיט במה". בקיצור, נשים כישרוניות, סבתות כולן, שמנצלות את כישוריהן גם בפעילות משותפת רב-דורית. המפגש הזה מפתח את יכולת השיח הרב-דורי, מגלה כישרונות אמנותיים ויכולות חברתיות.
"היחד החם והמשפחתי יוצר חבורה עוצמתית", הן מסכמות, שכן הדגש אצל כולן זה היחד המשפחתי והגיבוש בין הילדים.
כל משפחה והדגם שלה. יש כאלה שפילחו את הנכדים לפי הגילאים, שהרי לכל חטיבת גיל יש את קבוצת העניין שלה. כך התכנית נבנית בהתאם לדגם המתאים ואז עושים דברים בהתאם. יוצאים לטיול משותף, במסלולי הגולן והגליל, לפי דרגת הקושי, למפגש עם הטבע, כי יש לו את האיכויות שלו, במיוחד לנכדים שהם "בני עיר".
בין כל ההצעות לעניין את הנכדים, מצאתי דברים מן הלב שרותם אסולין הציירת פרסמה:
"בא לי לעשות משהו טוב למען כל הסבתות בעולם, כי מגיע להן! אז אם את סבתא בעצמך, או מכירה סבתא מגניבה, שרוצה להשתתף בהגרלה ולהגריל סדנת ציור ציפורי החופש שלי (סדנא שבנויה במיוחד לסבתות ונכדים…), אז קדימה".
כל זאת למה? כי "זאת דרכי למסור לסבתות הפרטיות של הילדים שלי, ולכל הסבתות באשר הן, מיליון תודות. אתן מדהימות! העזרה שלכן עם הילדים, בחופש והנתינה שלכן, בכלל, היא לא דבר מובן מאליו. אין עליכן בעולם! אלופות!".
אין ספק, להיות סבתא מפעילה זה אתגר ששכרו הנפשי והסיפוק המידי הם גדולים וטובים.
אבל את האתגר הגדול הבא מצאתי אצל חברתי, חנה אורבך, מנוב, שהיא כבר "סבתא רבתא", שערכה קייטנה לנכדיה ואורח הכבוד היה נינה, ינון, בן השלוש, שהשתלב בחבורה כבקי ורגיל בכיפים הללו.
סבתו הצעירה חגית גם ארגנה לו קייטנת-סבתא, אז הוא זכה פעמיים בתענוג, כן ירבו הסבתות בבריאות וכוח.
קייטנה כזו היא כוח מאחד של דורות. כמי שלא הכירה את סבתותיה, אני מתבוננת בנכדיי, שעמם חוויתי ימים מלאים ומרתקים ואין לי אלא להודות – "אשרינו שזכינו".
"קיץ מתיש, אבל מלא שמחה ונחת עבר עלינו, קיץ של יוזמות וצחוקים וצהלה", מרעיפות הסבתות.
"מחכים לקיץ הבא", מכריזים הנכדים… וגם הנינים.
