לאחר חטא העגל, עם ישראל ירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. פרשת תרומה פותחת ארבע פרשיות העוסקות בבניית המשכן, שהוא משקל הנגד לחטא העגל. לא צדקה ולא נדבה – תרומה, מעשה שיכול להרים אותם מנקודת השפל
"וידבר ה אל משה לאמור. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם זהב וכסף ונחושת… ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו".
לאחר חטא העגל, עם ישראל ירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מראש ההר אל תחתיתו. איבדו את כתריהם ואת מעלתם. הקב"ה רוצה להרים את ישראל לדרגתם הראשונה ומצווה עליהם לבנות לו משכן – "ושכנתי בתוכם". המשכן הוא תיקון לחטא העגל והוא אשר יאזן את עם ישראל מבחינה רוחנית. עם ישראל ראה עשר מכות, עבר את הים, עמד במעמד הר סיני ומגיע למדרגות נעלות ואחרי ארבעים יום, ממעמד הר סיני, לוקח עגל ואומר "אלה אלוהיך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים". אי היציבות מעורר השתאות ופליאה. ניתן להסביר זאת שכל המדרגות שעם ישראל הגיע אליהן, הוא לא הגיע מתוך קניין אישי, אלא מדרגות אלו ניתנו לו על ידי הקב"ה, ללא שום השקעה מצד העם, הם לא היו כלי שיכול היה לקבל את האור. המשכן מחייב את ישראל לתת תרומה מצדם – זהב וכסף ונחושת. התורה קוראת לזה "תרומה". לא צדקה ולא נדבה, אלא תרומה, מעשה שיכול להרים אותם מנקודת השפל ולקבוע את הקב"ה בתוכם. באמצעות התרומה, הם קונים קניין רוחני. בניית המשכן מהווה תשובת המשקל לחטא העגל.
אם נתבונן בכל מעשה המשכן, התורה מפרטת לפרטי פרטים את העשייה, את העושים, את החומרים ומאריכה בבניית המשכן כארבע פרשיות. מלאכת המשכן הייתה מוטלת על משה ובצלאל ולא על כל אחד מישראל. אם כן, לשם מה כל הפירוט המדוקדק וההתעכבות על פרטים? חייבים להסביר שתהליך הבנייה הוא לא פחות חשוב מהתוצאה ומשום שכל אחד מישראל הוא מקדש מעט, על כל אחד מוטלת החובה לבנות את קומתו ואת אישיותו, על פי הדגם שבנו את המשכן.
מלאכת המשכן הייתה מוטלת על משה ובצלאל ולא על כל אחד מישראל. אם כן, לשם מה כל הפירוט המדוקדק וההתעכבות על פרטים? חייבים להסביר שתהליך הבנייה הוא לא פחות חשוב מהתוצאה ומשום שכל אחד מישראל הוא מקדש מעט, על כל אחד מוטלת החובה לבנות את קומתו ואת אישיותו, על פי הדגם שבנו את המשכן
האברבנאל אומר: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו – שהקב"ה הראה למשה בהר סיני סודות המציאות וסדרה, ודרכי התורה ותעלומותיה, לכן הודיעו כאן שהכול היה נרמז במלאכת המשכן וזהו וכן תעשו".
בניית המשכן היא בנייה מתמדת של כל אדם ואדם. אחרת המשכן שהיה בניין זמני, לתקופת המדבר בלבד, לא היה נכתב על פני ארבע פרשות בתורה. התורה היא תורת נצח וכל מה שנכתב בה הוא נצחי. חייבים לומר, שבכל דור ודור, המשכן מהווה לימוד לאורחות חיינו.על כן חז"ל והמדרשים מתעכבים בכל פרט.
לדוגמה, הארון: "ועשו ארון עצי שיטים אמתים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו…". כל מידות הארון היו חצויים, ללמד שבעניינם רוחניים עלינו תמיד להרגיש חסרים, כמאמר דוד המלך "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'". לעומת זאת, "ועשית שולחן עצי שטים אמתים אורכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו" – בעניינים גשמיים, המסומלים על ידי השולחן, על האדם להרגיש תמיד שלם ולא חסר ולאשר את מה שנתן לו הקב"ה בעולם. אך יש מידה אחת בשולחן שהיא חצויה ללמד שעלינו לדאוג לחסרונו של האחר.
בעשיית המזבח, כל המידות שלמות, כמעשה הקורבן, שצריך להיות תמים וכך האדם צריך לפני המזבח להיות תמים ושלם, הן במחשבה והן במעשה, כדי שתתקבל מנחתו. המשכן וכליו הם כמעשה בראשית וכמאמר חז"ל: עשר היריעות כנגד עשר המאמרות. המלאכות של המשכן הן מלאכות היצירה בהן נברא העולם וביום השביעי שבת וינפש. והן ל"ט המלאכות האסורות בשבת.
הרבה מהכלים היו עשויים מעץ, דבר חי וצומח ולא בכדי. הכלים והחומרים שבהם נעשו הכלים מהווים מעין הוראות בבנייה האישית. בכל שנה ושנה, כאשר אנו קוראים את פרשיות המשכן, אנו צומחים ומגלים פרטים חדשים, תובנות ורמזים שלא ראינו בשנה הקודמת. כלומר, ישנו מקדש שנבנה בירושלים והוא בית ה' וישנו משכן שהוא גנוז בתוכנו ובכל יום ויום, אנו בונים בו עוד נדבך ויכולים אנו להגיע להשראת השכינה בתוכנו.
