התמכרות, רק כך ניתן לתאר את חוויית הריצה במועדון רצי הגולן, וזאת ממקור ראשון. ועכשיו נפתחה קבוצה על טהרת הנשים בלבד, עם מאמנת צמודה, למתחילות מההתחלה ממש. אף אחד לא מחוסן יותר. כל אחד ואחת עלולים ליפול להתמכרות הזו
צוד בדיחי, 20.2.14
מדובר בהתמכרות. אין ספק.
האמת, אני לא יכול להתלונן על אף אחד. הזהירו אותי שזה מה שיקרה, אמרו לי שבאיזשהו שלב אני לא אוכל להפסיק עם זה, אבל חשבתי שלי זה לא יקרה.
אז חשבתי.
והנה, תראו אותי היום. בגשם, בשמש, בשש בבוקר או בשש בערב, נוסע לכל מיני מקומות נידחים בגולן, עושה חימום – וקדימה, מתחיל לרוץ.
אז נכון שאני רואה מקרוב את המקומות הכי יפים בגולן בכל יום שישי, ונכון שהקילוגרמים בורחים ממני ככל שאני רץ יותר, ונכון שאני מרגיש טוב כמו שלא הרגשתי אף פעם – ועדיין, זו התמכרות.
אני רץ על שביל סובב כנרת, בין כפר נחום לגשר אריק. מולי, השמש מתחילה לעלות על הגולן, הריאות מלאות באוויר נקי, ואני מנסה להיזכר איך כל זה התחיל.
חזרנו מירח דבש באמריקה, היה כיף מאד, אבל האמריקאים – שיהיו בריאים, לא ממש מתחברים לקונספט של אוכל בריא. הם יותר בקטע של כמה שיותר משמין, יותר טוב. ואם אפשר שזה יבוא באריזת ענק, אז בכלל מעולה.
אז חיפשתי משהו שיעזור לי לזוז קצת, להמריץ את המערכת, אתם יודעים.
ואז נזכרתי בצהובי החולצות.
שמעתי עליהם בעבר, על המופרעים האלה שנפגשים פעמיים שלוש בשבוע ומתחילים לרוץ, אבל אף פעם לא חשבתי שאצטרף אליהם.
באתי רק לפעם אחת, כדי לראות איך זה.
סיימתי את האימון מתנשף, שוכב לצד מסלול הריצה במכללת אוהלו, ומתוסכל מהעובדה שלא הצלחתי לרוץ יותר מדקה וחצי ברצף. כן כן, ממש כך. חשבתי לעצמי שלא אחזור לשם.
אחרי שבוע מצאתי את עצמי שוב על המסלול, אחרי שבועיים כבר שילמתי למתנ"ס, ומקץ חודש מצאתי את עצמי מודד נעלי ריצה חדשות.
התמכרות. ככה זה מתחיל.
פלח אחד באוכלוסיה היה מוגן מפני ההתמכרות הזו. נשים.
היו להן את כל הסיבות שבעולם למה לא להצטרף. הקבוצה מורכבת בעיקר מגברים, יש בעיית צניעות, ובכלל – החבר'ה שם משוגעים, רצי מרתון כולם.
אבל עכשיו, גם זה נגמר. המועדון פתח קבוצה על טהרת הנשים בלבד, עם מאמנת צמודה, והן מתחילות מההתחלה ממש. לאט לאט, כל אחת בקצב שלה.
עכשיו באמת אף אחת לא מחוסנת. כל אחד ואחת עלולים ליפול להתמכרות הזו.
אז לפני שאתן מגיעות לאימון ניסיון, תשמעו ממני: מרגע שהתחלתן, אתן עלולות להיסחף פנימה מהר מאד. לפני שתרגישו אתן תמצאו את עצמכן נאבקות על עוד חצי קילומטר מול שרירים כואבים ונשימה מתקצרת. רצות בכל מזג אוויר, בין נשרים משכימי קום לצבאים זריזים, בנופי הגולן הקסומים, מתכוננות למרוץ הבא שמגיע, למחסום הפסיכולוגי הקרוב שייפול, ולשיא האישי שיישבר.
רצי רמת הגולן, כל יום שלישי ב- 18:30 באזור התעשייה בקצרין. אל תגידו שלא הזהרתי מראש.
