פריצות הדרך החדשניות במערכת החינוך הגולנית ראויות לכל שבח, אולם יש להן מחיר: פיצול והתרחקות מחזון הקהילה האחת הגדולה, שמכילה את כולם
בשנים האחרונות, הגולן התברך בריבוי של ניסיונות חינוכיים חדשניים ופורצי דרך. דוגמאות אחדות (רשימה חלקית): שיטת "גוונים" ב"נופי גולן", בית הספר "שורשים" בנטור (משלב ומכיל), בית הספר "שיר חדש", בית הספר הדמוקרטי "כנף", מוסדות החינוך הייחודיים לאוכלוסיות מיוחדות ביישובי המגזר הדתי וכן יוזמות חדשניות ויצירתיות בחינוך החברתי-קהילתי (הקרוב במיוחד ללבי, אך אין הוא הנושא של מאמר זה). יש עוד יוזמות ורעיונות נוספים ורצון של קבוצות הורים להקמת מוסדות שיבטאו דרכים חינוכיות חלופיות.
זהו דבר יפה ומרשים, הראוי לגאווה גולנית.
האנשים, העוזבים את המרכז ועולים אלינו, מחפשים בראש ובראשונה חיי קהילה, חלופה לניכור של הכרך הגדול. עלינו למתג את עצמנו כאזור קהילתי – כקהילה של קהילות. כל יישוב הוא קהילה ואף הגולן כולו הוא קהילת-על
מה התופעה הזאת מבטאת?
ראשית, את תחושת אי-שביעות הרצון מן השיטות הקונבנציונליות והמיושנות של מערכת החינוך; החינוך הפרונטלי, הנוקשה, תעשיית הבחינות והציוּנים.
שנית, רוח הסְפָר. תחושת אי-שביעות הרצון היא מגמה כללית, בארץ ובעולם. איך זה שדווקא כאן, בגולן, יש כל כך הרבה ניסיונות לא להסתפק בקיטור על הקיים, אלא להגשים דרכים חלופיות, חדשניות? זוהי הרוח של הסְפָר – לא "פריפריה" נחשלת, משתרכת אחרי המרכז, שהוא מרכז העניינים, אלא סְפָר פורץ גבולות, פורץ דרך, מעז ומנסה ונותן כיוון. זוהי רוח הסְפָר הארצישראלי, מראשית ההתיישבות הציונית, ובגדול -זו רוח הגולן.
זו מגמה ראויה ומבורכת, הראויה להערכה, אולם יש לה גם מחיר, שראוי לתת עליו את הדעת. איני מדבר על הסיכון הכרוך בכל ניסיון חדשני. המחיר עליו אני מדבר הוא הפיצול.
קהילה של קהילות
אחד המאפיינים המרכזיים של הגולן הוא הקהילתיות. האנשים, העוזבים את המרכז ועולים אלינו, מחפשים בראש ובראשונה חיי קהילה, חלופה לניכור של הכרך הגדול. כפי שכתבתי לא אחת בעבר, יש לנו לא מעט מה לשפר כדי לתת מענה מיטבי לצורך הקהילתי וכדי להגשים את החזון הקהילתי.
עלינו למתג את עצמנו כאזור קהילתי – כקהילה של קהילות. כל יישוב הוא קהילה, כל אשכול יישובים בגולן הוא קהילה ואף הגולן כולו הוא קהילת-על; הן קהילה של היישובים והן של התושבים.
אחד המרכיבים של קהילתיות הוא חינוך קהילתי. חינוך קהילתי הוא חינוך לחיי קהילה, אך הוא גם חינוך של הקהילה, שהקהילה כולה מעורבת בו; החינוך משפיע על הקהילה ומושפע ממנה והוא מוקד של גאווה קהילתית, יצירה קהילתית, חיבור קהילתי. בגיל הרך, נכון שיהיה זה חינוך קהילתי-יישובי. בגיל בית הספר היסודי – חינוך קהילתי-אשכולי. בגיל תיכון – חינוך קהילתי כלל-גולני.
אני מאמין בבית ספר תיכון גדול, שילמדו בו בצוותא ילדי קצרין, המושבים, הקיבוצים והלוואי שגם היישובים הדתיים. יש בכך ערך בלתי רגיל לבניית הקהילה הגולנית, כקהילה המשלבת מגוון של דרכי חיים וזרמי התיישבות.
שכל הפרחים יפרחו
יש סתירה, לכאורה, בין עידוד החדשנות, ההתנסות והיצירתיות בחינוך, לבין הרעיון של תיכון קהילתי כלל-גולני אחד.
הפתרון הראוי, בעיניי, הוא אבחנה בין אחדות ואחידות – בית ספר אחד אינו בהכרח בית ספר אחיד. בית ספר אחד יכול להכיל בתוכו מגוון שיטות חינוכיות.
בעיניי, הדרך הקהילתית הראויה היא בית ספר תיכון אחד לכולם, שיעודד את היזמות החינוכית, את החדשנות והיצירתיות, יברך על המגוון ויאפשר לכל הפרחים לפרוח. כל ילדי הגולן ילמדו יחד, יכירו אלה את אלה, יאהבו יחד את הגולן, יהיו יחד לב הקהילה, אך לא ילמדו בשיטה חינוכית אחת, אלא במגוון דרכים ושיטות, תוך מתן חופש בחירה לתלמידים (ולהוריהם). כך, נימנע מפיצול ומקיומם של בתי ספר זעירים, שאין בהם די נושא חברתי וספק אם יוכלו לשאת את עצמם ולכן גם ספק אם יוכלו להגשים בהצלחה את חזונם החינוכי. זהו ניצול, במקביל, של היתרון לגודל והיתרון לקוטן.
כל מה שהצעתי כאן לגבי תיכון כלל-גולני, תקף גם לגבי בית הספר היסודי של כל אשכול יישובים.
גם האתגר המוצע כאן – בית ספר קהילתי, המאפשר בתוכו בחירה בין מגוון דרכים, הוא חדשנות חינוכית, המתאימה לרוח הסְפָר (והסֵפֶר) הגולנית.
* כנס ההתיישבות השנתי על שם מוישיק גרליק, שיתקיים ב-10 באוקטובר, במדרשת הגולן, יוקדש השנה בדיוק לנושא הזה. שריינו ביומניכם.
