היא מפעילה חוות סוסים בגולן, מאלפת סוסים, מדריכת רכיבה ומטפלת ברכיבה. "המרחבים והפריווילגיה לגדל סוסים במרעה ולאפשר להם – לצד העבודה – חיי טבע וחופש, בריאות ואריכות ימים, היה חלום שליווה אותי מילדות". האורחת שלנו לשבת היא אודליה יעל סמוטריץ', מנטור
קצת על עצמך
"אודליה יעל סמוטריץ', בת 30, אמא לאדם – 13 וארייה – שש".
איפה נולדת וגדלת?
"גדלתי בחוות בודדים, באזור ירושלים. אחות בכורה במשפחה מרובת ילדים. משפחה פשוטה ושמחה של אוהבי אדמה, חקלאים רועי צאן ומוזיקאים. גרנו בחווה על ההר שלוש משפחות, שלושה ילדים בכל שכבת גיל. גדלנו בחממה, חיים שונים ומיוחדים מבחירה ומאידאולוגיה של אהבת האדמה והארץ. החזון היה לגדל את המזון שלנו, את השמן שלנו ואפילו את המים שלנו – שהגיעו מבאר מי תהום שנחצבה בעומק האדמה. למדתי בלימודי בית ואת רוב שעות היום העברתי במרעה עם אבא והצטרפתי לחליבות הבוקר עם אימא. מרגישה שהחיים השונים והמאפשרים שנפלו בחלקי אִפשרו לי קו מחשבה יצירתי, מאפשר ולא מגביל".
מגורים
"נטור".
עיסוק
"מאלפת סוסים, מדריכת רכיבה ומטפלת ברכיבה.
"מעל לעשור שאני מפעילה חוות בגולן וגאה לראות דורות של תלמידים שהסוסים שינו את חייהם, חיזקו את הדימוי העצמי והביטחון שלהם, בנו אותם כאנשי שטח וחיבור לטבע והעניקו להם חוויות בלתי נשכחות.
"לפני כשנתיים, נפלה בחלקי הזכות להמשיך את דרכו של אורי פלג, מייסד התחום בארץ ולהפעיל את 'חוות רמות' המיתולוגית, בהר לביאה, המכונה גם מעלה עלוויה.
"בחווה יש לנו בית ספר לרכיבה – טיפולי וספורטיבי, מרכז לנפגעי טראומה ותגובות קרב, רכיבה, סייסות וכלבנות, טיולי רכיבה לכל הרמות, אילוף ופנסיון סוסים.
"החיבור לסוסים התחיל מילדות. בנעוריי, עברתי לחווה במישור החוף ללמוד ולהתמקצע בענף ספורט הרכיבה, מקום שבנה אותי מבחינה מקצועית והפך לי למשפחה ובית עד היום. המרחבים והפריווילגיה לגדל סוסים במרעה ולאפשר להם – לצד העבודה – חיי טבע וחופש, בריאות ואריכות ימים, היה חלום שליווה אותי מילדות.
"עד היום שילבנו ארוחות בוטיק משובחות בטיולים שלנו – והיום אני מגשימה חלום ופותחת את ה״לועיזה״ שהיא סוג של מטבח בוטיק שמציע קפה משובח, גבינות צאן, יין, לחמים ומטבלים, הכל עבודת יד, תוצרת גולנית מקומית – והכל מול הנוף הגולני העוצר נשימה שלנו.
איך נראה יום שישי שלך?
"מוקדם בבוקר, בעצם כבר בחמישי בלילה, אני מבלה במטבח, מכינה את הבצק לחלות ואת התבשילים לשבת ואופה עוגה עם ארייה, בתי. לאחר מכן, נוסעת לחווה. ימי שישי אצלנו הם הפיק של השבוע. אנחנו שומרי שבת והחווה סגורה בשבת, מה שהופך את ימי שישי שלי למעט יותר עמוסים. אבל משתדלת גם למצוא זמן לפני שבת לטיול שטח קטן עם הילדים לאיזה מעיין, או כנרת. בשבת – המנוחה הנחלה".
מה אוכלים בשבת?
"ארוחת ערב שבת לרוב תכלול מנת דג, חלות של בית וסלטים חיים. את שבת בבוקר נפתח בקפה קר ועוגה. לרוב, קידוש הבוקר יהיה עם גבינות ומטבלים טובים ובצוהריים, יצא הצלי הרך, לאחר שישב היטב על הפלטה מיום האתמול, שמו הולך לפניו ולרוב יצטרפו שכנים, חברים ועוברי אורח לטעום חתיכה".
זיכרון ילדות משבת
"בשבתות, בחווה, היינו ילדי החווה עולים יחד לראש ההר, משקיפים על הוואדי וצועקים – 'איש ההר מה תשתה', ההד שנישא מההר השני היה עונה לעומתנו – 'תה', 'תה'…".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"הכי כיף בשבת שלנו זה המנוחה. דווקא כי אנחנו לא מורגלים בה. עבורי, לנוח יממה שלמה זה כמעט לא טבעי ובשבת, אני ממש מצליחה ליהנות מזה, לברך על זה ולמלא מצברים לקראת השבוע הבא עלינו לטובה".
המלצה על ספר
"ממליצה על 'רומן רוסי', של מאיר שלו, שאותו קראתי לאחרונה שוב, בפעם המי יודע כמה. בתור נערה שהייתה תולעת ספרים, קשה למצוא ספר שלא עבר אצלי בידיים. יש משהו בתיאורים של הספר הזה ולחוויה של הקורא שמתעלים אפילו על העלילה עצמה ומחברים את הקורא לרוח התקופה, האווירה, החלוציות, הפשטות, היצרים, אהבת האדמה והארץ".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"הייתי שמחה לשבת לקפה עם הרב יונתן זקס זצ"ל, לו היה בחיים. אני מתחברת לתכנים שלו ומרגישה שהוא בין היחידים שמדבר ללבי ולהיגיון שלי, עוסק בעיקר. איש רוח וספר – ואיש העולם הגדול".
מה עושה בשעות הפנאי?
"יש לי תחביבים רבים ויקרים ללבי, שאותם אני משלבת גם בעסק בדרכים יצירתיות. המטבח הוא חלק מהם. כילדה שגדלה בדיר, שקמה עם אימא כל בוקר לחליבה ועוזרת במלאכת גיבון הגבינות, תמיד אהבתי להפוך את הפשטות הזו עם מעט טעם ואסתטיקה לארוחה נפלאה עם ריחות עזים של בית ילדותי. אני אוהבת לארח ולהאכיל בגבינות ביתיות טעימות".
איך השפיע עלייך המלחמה?
"המלחמה משפיעה עליי בכל המובנים. נלחמנו על הבית, נלחמנו פיזית מול שריפות של ממש שאיימו לשרוף לנו את כל המרעה, שזה האוכל של הסוסים שלנו שהחזיק אותנו השנה. להאכיל סוסים בשנה כזו מאתגרת כלכלית יכול להיות אסון, 24 שעות שלחמנו באש בחירוף נפש וגם כשהשתעלתי אפר וירקתי דם, ידעתי שזו מלחמה על הבית, על העדר שלי וזה מה שהחזיק אותי. מתוך אלפי הדונמים שהשריפה לקחה אתה, לא נשרף לנו דונם בודד ולפחות בזה הרגשתי ניצחון.
"מנטלית, המלחמה השפיעה עלינו בתוך כל עם ישראל. איבדנו חברים גיבורי ישראל. הקרובים אליי ביותר לחמו כל השנה והיו תחת אש שנה שלמה בסיטואציות קצה, שהדירו שינה מעיניי.
"אני הייתי מושקעת בלחזק את העורף, לפזר כוח ואופטימיות, גם כשהדאגה מצאה דרך להזדחל ללב. המלחמה השפיעה גם על החווה, מאוד. נלחמנו להישאר עם הראש מעל המים ולהמציא את עצמנו מחדש: פתחנו בית ספר חווה, מסגרת יומית לילדי הגולן ששילבה תכנים של חוויות ולמידה, העצימה וחיזקה את הילדים שעברו תקופה לא פשוטה בהיעדר מסגרות.
"בנוסף, הקדשנו את השנה ללוחמים שלנו והענקנו מסגרת טיפולית לכל דורש, ימי עיבוד, גיבוש וכיף ובכך חיזקנו והתחזקנו. כיום, כשהצפון נרגע, אנחנו מלאים תקווה והתרגשות לבאות, רעב לייצר ולעשות, התגעגענו".
מהו המוטו שלך בחיים?
"תחיה פשוט – פשוט תחיה".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"אני הכי אוהבת בגולן את המרחבים האין-סופיים והשקט, המרעים רחבי הידיים לבהמות חופשיות, החינוך לאהבת הארץ והאדמה והחממה המאפשרת חופש לילדים. הנסיעות הארוכות בכבישים ריקים, את האנשים הטובים והלבביים, הערבות ההדדית והאווירה המשפחתית בין כולם".
מהו החלום שלך?
"החלום שלי הוא חוות בודדים בגולן. לנוח תחת גפני ותאנתי".
מה את מאחלת לעצמך?
"מאחלת לעצמי לצמוח ולגדול כאן ולהכות שורשים, משפחה גדולה, מנוחה ובית".
