ב-1953, הקים אריק שרון את יחידת הקומנדו 101, שפעלה כחמישה חודשים בלבד ושינתה את כל פניו של צה"ל ואת מאזן הכוחות מול המסתננים. 65 שנה עברו
"מעולם בסכסוך אנושי, לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך", אמר צ'רצ'יל על הטייסים הבריטים, בקרב על בריטניה, במלה"ע ה-2.
אם יש קבוצה בישראל הראויה להגדרה דומה, אלה הם לוחמי יחידת הקומנדו 101; יחידה של 50 לוחמים, שפעלה ב-1953, במשך 5 חודשים בלבד ושינתה את פניו של צה"ל.
ישראל, מדינה קטנה, ענייה, חלשה וחבולה, לאחר מלחמה ארוכה וקשה, שבה איבדה אחוז מאוכלוסייתה – 6,000 איש, הסתערה על אתגר גדול וקשה ובתוך שנים ספורות, הכפילה את עצמה פי 2.5, בפליטים שורדי השואה מאירופה ועולי ארצות ערב. מדינה קטנה, בגבולות שאינם בני הגנה, מוקפת אויבים חורשי נקם, שנערכים ל"סיבוב שני", שימחק את תוצאות החרפה של 1948. מדי לילה, הסתננו מחבלים לישראל, הציתו, מיקשו, ירו ורצחו אזרחים וחיילים.
צה"ל היה חלש ויחידותיו הורכבו בעיקר מעולים חדשים, בבליל שפות, ללא שפה משותפת בינם לבין עצמם ובינם לבין מפקדיהם, ללא הכרת הארץ. צה"ל כשל בהגנה על הגבולות. יחידותיו, שנשלחו לפעולות גמול, כשלו ברוב המקרים, ברחו ברגע שהתגלו ולא עמדו במשימה. כישלון רדף כישלון. צה"ל איבד לחלוטין את ההרתעה.
על רקע זה, הוקמה היחידה הקטנה, ששינתה את ההיסטוריה. היחידה הוקמה למטרה אחת – פעולות גמול, באופי של לוחמה זעירה, מעבר לגבול. היחידה נבנתה בשיטת "חבר מביא חבר". הערך המרכזי שהוטבע ביחידה היה שאין דבר שאינה יכולה לו, אין משימה קשה מדי, לא מתפשרים על ביצוע המשימה. אריק שרון בנה את היחידה במינימום משמעת חיצונית, ללא טרטורים, ברוח של התנדבות ומשמעת עצמית. כל האימונים, הניווטים והסיורים נעשו מעבר לגבול. כל פעולות היחידה הסתיימו בהצלחה, עם פצוע אחד בלבד. בחלוף חמישה חודשים, מוזגה היחידה עם גדוד הצנחנים 890, שעסק בעיקר בהקמת בית הספר לצניחה והיה אלוף מצעדי צה"ל, כגדוד ייעודי לפשיטות מעבר לגבול, ברוח יחידה 101, בפיקודו של שרון. רוח היחידה התפשטה בכל רחבי צה"ל ושינתה אותו. תוצאות השינוי התבטאו בניצחונות המזהירים של צה"ל במלחמת סיני ובששת הימים.
במלאת 65 שנים ליחידה, אירחה חטיבת הצנחנים לכנס מיוחד את לוחמיה שעדיין עמנו ובני משפחותיהם. זכיתי וכחתנו של לוחם היחידה, אריק שליין ז"ל, השתתפתי באירוע.
ההיסטוריון, פרופ' יואב גלבר, הרצה על ההיסטוריה של היחידה, על הרקע להקמתה ועל השפעתה האדירה על צה"ל. לוחמי היחידה, שכילד גדלתי על שמותיהם וכינוייהם – קאצ'ה, טרזן, פיניה, דנדי ואחרים, סיפרו את סיפורי המורשת של היחידה. קאצ'ה הציג מוצגי ארכיון, ובהם אקדח פרבלום גרמני, עליו חרוטים צלבי קרס, שהסיר מגופתו של קצין לגיון ירדני, באחת הפעולות.
קאצ'ה סיפר על פשיטה להר חברון. ארבעה לוחמים בני כעשרים, בפיקודו של מאיר הר ציון, שצעדו בליל שלג 44 ק"מ, ללא מכשיר קשר, ללא כוח חילוץ וביצעו את המשימה במלואה. הוא סיפר שבבית אליו פשטו, היה חדר ובו אישה וילדים. כמובן שהם לא פגעו בהם לרעה ואף הרגיעו את הילדים. כעבור כ-35 שנה, הוא פגש באחד הילדים.
מה הסוד שלכם? שאלו קציני הצנחנים הצעירים וקאצ'ה השיב: "קודם כול, הרגשת האחריות של כל אחד מאתנו. זאת מילת המפתח. הדבר השני, רמת האימון שנוסכת בחייל ביטחון ביכולת שלו לבצע וכמובן, מוטיבציה".
